Otzarot-Article

"טְמֵאִים הֵם לָכֶם" (יד-ז) קְבוּצַת צַיָּדִים פָּרְשָׂה מַלְכּוֹדוֹת בְּשִׁטְחֵי הַסָּוָנָה הַפִּרְאִיִּים שֶׁל דְּרוֹם אַפְרִיקָה. הֵם נִדְהֲמוּ, כַּאֲשֶׁר מָצְאוּ בַּמַּלְכֹּדֶת... אָדָם. הוּא לֹא הָיָה לָבוּשׁ, שַׂעֲרוֹתָיו הַסְּבוּכוֹת הָיוּ מְדֻבְלָלוֹת וּמְזֹהָמוֹת וְצִפָּרְנָיו מְגֻדָּלוֹת וּשְׁחֹרוֹת, וּבְכָל זֹאת - אָדָם. הֵם הִתְקָרְבוּ כְּדֵי לְחַלְּצוֹ, וְאָז נָתַן בָּהֶם עֵינַיִם מְזָרוֹת אֵימָה, פָּעַר פִּיו לִרְוָחָה וְהִשְׁמִיעַ יִלְלַת זְאֵבִים מַקְפִּיאַת דָּם. הֵם נִרְתְּעוּ אָחוֹר בִּבְעָתָה. הָיָה זֶה "אָדַם-בָּר".

כֵּן, יֵשׁ חֲמוֹר בָּר, סוּס בָּר וְתַרְנְגוֹל בָּר. וְיֵשׁ "אָדַם בָּר". הוֹרָיו - יִתָּכֵן שֶׁנִּסְפּוּ בְּמַגֵּפָה, יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּי חַיּוֹת. הוּא "אֻמַּץ" בִּידֵי זְאֵבֵי בָּר שֶׁגִּדְּלוּהוּ. מִקְרִים כָּאֵלּוּ יְדוּעִים בַּהִיסְטוֹרְיָה. רוֹמִי, לְמָשָׁל, נוֹסְדָה בִּידֵי שְׁנֵי אַחִים, שֶׁגִּדְּלָה זְאֵבָה. עַד הַיּוֹם זֶהוּ סִמְלָהּ שֶׁל הָעִיר, וְהַדְּבָרִים מְתֹעָדִים בַּמִּדְרָשׁ (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים יז, יב).

הַיָּצוּר נָהַם וְחָשַׂף נִיבִים. הַצַּיָּדִים רִחֲמוּ עָלָיו וְהֶחְלִיטוּ לְהָשִׁיבוֹ אֶל הַצִּיוִילִיזַצְיָה, לְחֵיק הַתַּרְבּוּת. הָיָה הֶכְרֵחַ לְכָלְאוֹ בִּכְלוּב בַּרְזֶל. הוּא הָלַךְ וְשָׁב בְּמַעְגָּלִים, סְחוֹר סְחוֹר, כִּזְאֵב עֲרָבוֹת, מְקַרְטֵעַ עַל אַרְבַּע. אָכַל רַק בָּשָׂר חַי, נוֹטֵף דָּם. לְכָל נִסְיוֹן הִתְקָרְבוּת הֵגִיב בְּנַהֲמָה, בְּזַעַף. צְוָתִים שֶׁל חוֹקְרִים, שֶׁל פְּסִיכוֹלוֹגִים וְשֶׁל מְאַלְּפֵי חַיּוֹת הִתְגּוֹדְדוּ סְבִיב הַכְּלוּב, נִסּוּ לִיצֹר קֶשֶׁר. עַד כָּאן נִמְסַר בַּדִּוּוּחַ הָעִתּוֹנָאִי.

הֵם הִצְלִיחוּ? סָפֵק גָּדוֹל. אֲבָל, נָנִיחַ שֶׁכֵּן. נָנִיחַ, שֶׁלְּאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים נָשְׂאוּ הַמַּאֲמַצִּים פְּרִי. וְכַעֲבֹר חָמֵשׁ שָׁנִים כְּבָר יָשַׁב לַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל. שְׂעָרוֹ הַקָּצָר מְסֹרָק, חֻלְצָתוֹ מְגֹהֶצֶת וַעֲנִיבָתוֹ מְהֻדֶּקֶת. סַכִּין בְּיָדוֹ הַיְּמָנִית, מַזְלֵג בַּשְּׂמָאלִית, וְהוּא מֵנִיף אוֹתָם עַל אֻמְצַת בָּשָׂר בְּשִׂיא הָעֲדִינוּת וְהַחִנָּנִיּוּת. נָנִיחַ. וְנִשְׁאַל: הַאִם הוּא מְאֻשָּׁר יוֹתֵר? הַאִם טוֹב לוֹ יוֹתֵר?

אֵין כָּל סָפֵק, שֶׁלֹּא. מִבְּלִי לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת קִלְלַת הַקִּדְמָה, אֶת הַדְּאָגוֹת וְהַטְּרָדוֹת, אֶת הַמֶּתַח וְהַמֵּרוֹץ הַמַּתִּישׁ, הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק, אֶת הַתַּשְׁלוּמִים וְהַחוֹבוֹת. לֹא, אֵינֶנּוּ רוֹצִים לָשׁוּב אֶל הַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת, וּבְכָל זֹאת... בְּעִקְּבוֹת הַמְּכוֹנִיּוֹת נוֹלַד הַצֹּרֶךְ בְּמוּסַכִּים וּבְתַחֲנוֹת דֶּלֶק. הַחַשְׁמַל, הַטֶּלֶפוֹן וְהַגַּז הִנְפִּיקוּ אַגְרוֹת חַשְׁמַל, טֶלֶפוֹן וְגַז. אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים קָשֶׁה יוֹתֵר כְּדֵי לִחְיוֹת חַיִּים נוֹחִים יוֹתֵר. צָרִיךְ לִקְרֹא זֹאת פַּעֲמַיִם כְּדֵי לָנוּד לְעַצְמֵנוּ. אֲבָל זֶה אֵינֶנּוּ הַנּוֹשֵׂא. נָנִיחַ שֶׁאוֹתוֹ "זְאֵב" שֶׁהָפַךְ לְ"אָדָם" לֹא יִצְטָרֵךְ לַעֲבֹד, וְלֹא יִתְמוֹדֵד עִם חֶשְׁבּוֹן חוֹבָה בַּבַּנְק. הַאִם מְכֻפְתֶּרֶת וּמְעֻנֶּבֶת תִּהְיֶה "חַיַּת הָאָדָם" מְאֻשֶּׁרֶת יוֹתֵר?

לֹא, וַדַּאי שֶׁלֹּא. אִם כֵּן, מַדּוּעַ עָמְלוּ צִוְתֵי הַמַּדְעָנִים לְתַרְבֵּת אוֹתוֹ? הוֹ, הֵם וַדַּאי לֹא חָשְׁבוּ עָלָיו, לֹא בִּקְּשׁוּ אֶת טוֹבָתוֹ. אִלּוּ בִּקְּשׁוּ לְהוֹעִיל, הָיוּ מַשְׁקִיעִים עֲשִׂירִית מִמַּאֲמַצֵּיהֶם וּמוֹעִילִים לִמְאוֹת יְלָדִים נֶחֱשָׁלִים. הֵם חָשְׁבוּ עַל קִדּוּם עַצְמִי אוֹ עַל קִדּוּם הַמַּדָּע. לוּ רָצוּ אֶת טוֹבָתוֹ, הָיוּ מְשַׁחְרְרִים אוֹתוֹ, מַחְזִירִים אוֹתוֹ אֶל הַסָּוָנָה, שֶׁיִּהְיֶה חָפְשִׁי כְּרוּחַ, בֶּן חוֹרִין כִּזְאֵב עֲרָבוֹת.

אֵין סָפֵק, שֶׁשָּׁם יִהְיֶה מְאֻשָּׁר. הַאִם רְאִיתֶם זְאֵב שָׁקוּעַ בְּדִכָּאוֹן, מְמֻרְמָר וְעָצוּב? פִּיל שֶׁהִתְאַבֵּד, אַיָּלָה בְּדֶפְּרֶסְיָה - שֶׁלֹּא בִּתְנָאֵי שְׁבִי? חוֹקְרִים שֶׁבִּלּוּ חֳדָשִׁים וְשָׁנִים בְּקֶרֶב בַּעֲלֵי חַיִּים, סִפְּרוּ בְּהִתְפַּעֲלוּת עַל חַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה הַנִּפְלָאִים שֶׁל הַזְּאֵבִים, עַל חַיֵּי הָעֵדֶר הַמְּסוּרִים שֶׁל הַפִּילִים. אַף הֶחְדִּירוּ מַצְלֵמָה לְקֵן שֶׁל טֶרְמִיטִים. הַמַּצְלֵמָה, שֶׁעָקְבָה אַחֲרֵיהֶם, גִּלְּתָה אֶת חַיֵּי הַצַּוְתָּא שֶׁלָּהֶם - חַיִּים מְלֵאֵי פְּעִילוּת. וּבְכֵן, הֵידָד, יְחִי הַטֶּבַע!

מֵעַתָּה נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הַאִם הָעָוֶל שֶׁאוֹתָם חוֹקְרִים עָשׂוּ לְ"גוּר הַזְּאֵבִים" הָאֱנוֹשִׁי הַהוּא - לֹא הָיָה הֶעְתֵּק שֶׁל מַה שֶּׁהוֹרֵינוּ עָשׂוּ... לָנוּ? וְשֶׁל מַה שֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים... לִילָדֵינוּ?

אָנוּ לוֹקְחִים תִּינוֹק, בֶּן חוֹרִין פָּעוֹט, שֶׁכָּל חֶפְצוֹ - לְהִתְפַּלֵּשׁ בַּבֹּץ וּבָרֶפֶשׁ, לֵהָנוֹת מֵחַיִּים חָפְשִׁיִּים וּשְׁלוּחֵי רֶסֶן, וּמַחְלִיטִים לְמַסֵּד אוֹתוֹ; "לְרַבֵּעַ" אוֹתוֹ; לָצֶקֶת אוֹתוֹ לְתַבְנִיּוֹת שֶׁל סֵדֶר, שֶׁל מִשְׁמַעַת, שֶׁל הִתְנַהֲגוּת הוֹלֶמֶת; לִכְלֹא אוֹתוֹ בְּקֻבִּיּוֹת שֶׁל מֻסְכָּמוֹת: "שֵׁב יָפֶה, אֱכֹל כְּמוֹ בֶּן אָדָם". לָמָּה? מַדּוּעַ? הַאִם לֹא חָפְשִׁי יוֹתֵר, מְהַנֶּה יוֹתֵר, נוֹחַ יוֹתֵר, לֹא לָשֶׁבֶת יָפֶה אֶלָּא לֶאֱכֹל כְּמוֹ חַיָּה?

אֲבָל זוֹ בְּדִיּוּק הַנְּקֻדָּה: מוּטָב לִסְבֹּל כְּאָדָם, וְלֹא לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר - כִּבְהֵמָה...

יֵשׁ פִּתְגָּם בַּגְּמָרָא: "אֵין עָשִׁיר מֵחֲזִיר". מִתְפַּלֵּשׁ הוּא בָּרֶפֶשׁ, סוֹבֵא כָּל חֶלְאָה, מְפֻטָּם וּמְדֻשַּׁן עֹנֶג, מְרֻצֶּה וּמְאֻשָּׁר... וּבְכָל זֹאת, הַאִם מִישֶׁהוּ מְקַנֵּא בּוֹ, וְהָיָה רוֹצֶה לִהְיוֹת... חֲזִיר?!

הַדְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעִקָּר לְגַבֵּי הָעוֹלָם הָרוּחָנִי שֶׁלָּנוּ. גַּם הַגּוֹיִים נִצְטַוּוּ עַל מַעֲרֶכֶת מִצְווֹת. אֲבָל הֵן אֶלֶמֶנְטָרִיּוֹת, בְּסִיסִיּוֹת. הֵם לֹא נִצְטַוּוּ, לְמָשָׁל, לְהִמָּנַע מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרִים. הַסַּבָּא מִקֶּלְם זצ"ל הָיָה מְצַטֵּט אֶת הַפִּתְגָּם הַיָּדוּעַ: "כֶּלֶב אֵינוֹ מְקַלְקֵל אֶת קֵבָתוֹ מִבָּשָׂר מְעֻפָּשׁ". כְּכָל שֶׁהָאָדָם עָדִין יוֹתֵר, הוּא אֲנִין טַעַם וְרָגִישׁ יוֹתֵר. וְזֶה כְּדַאי. זֶה נַעֲלֶה. זֶה מְשֻׁבָּח. אַשְׁרֵינוּ, שֶׁאָנוּ הִצְטַוֵּינוּ, וְלֹא הַנָּכְרִים: "טְמֵאִים הֵם - לָכֶם". וְאַף אָנוּ לֹא הִצְטַוֵּינוּ בְּכָךְ אֶלָּא מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם, בָּהּ הִתְעַלֵּינוּ: "אִלְמָלֵא לֹא הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ בִּשְׁרָצִים כִּשְׁאַר אֻמּוֹת - דַּיָּם!" (רָשִׁ"י וַיִּקְרָא יא-מה)

כְּשֶׁאָנוּ הוֹלְכִים לִסְעֹד בְּחֶבְרַת אַנְשֵׁי מַעֲלָה, לֶאֱכֹל אֹכֶל מְשֻׁבָּח, לֵהָנוֹת מִשֵּׁרוּת מְעֻלֶּה - תָּמִיד קַיָּם חֲשָׁשׁ שֶׁיִּשָּׁפֵךְ עָלֵינוּ מָרָק, שֶׁיַּכְתִּים רֹטֶב אֶת הַבְּגָדִים, שֶׁתֻּתַּז עֲלֵיהֶם שַׁמְפַּנְיָה. וּבְכֵן, אַל חֲשָׁשׁ. יֵשׁ עֵצָה: לִלְבֹּשׁ סַרְבָּל שֶׁל פּוֹעֵל מוּסַךְ. הוּא מְרֻבָּב כִּתְמֵי צֶבַע וְסָפוּג שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת, וְעַל כֵּן מְחֻסָּן מִפְּנֵי אֶפְשָׁרוּת שֶׁיֻּרְגְּשׁוּ בּוֹ כְּתָמִים נוֹסָפִים... וּבְכָל זֹאת, לֹא נִרְאֶה סַרְבָּל כָּזֶה בִּסְעוּדוֹת יֻקְרָה. לְהֶפֶךְ, נִרְאֶה בָּהֶן תְּצוּגָה שֶׁל בִּגּוּד אָפְנָתִי וְחַיָּטוּת עִלִּית, חֻלְצוֹת צְחֹרוֹת וּמִקְטָרְנִים אֶלֶגַנְטִיִּים, עַל אַף הַחֲשָׁשׁ שֶׁיֻּכְתְּמוּ, עַל אַף הָעֻבְדָּה שֶׁכָּל כֶּתֶם יִבְלֹט וְיִזְדַּקֵּר לָעַיִן.

מַעֲרֶכֶת הַמִּצְווֹת מַעֲלָה אֶת הָאָדָם לִסְפִירָה נַעֲלָה יוֹתֵר, לְדֶרֶךְ חַיִּים עֲדִינָה יוֹתֵר, וּמִמֵּילָא - לְאֵיכוּת חַיִּים בְּדַרְגָּה אַחֶרֶת. קֹדֶם הִתְפַּלֵּשׁ בְּרֶפֶשׁ שֶׁל חִדּוּדֵי לָשׁוֹן מַעֲלִיבִים וְנִתְזֵי לָשׁוֹן הָרָע, בְּדִיחוֹת נוֹאָלוֹת וּשְׁקָרִים לְבָנִים שֶׁהֵם שְׁחֹרִים, אֲבָל לֹא הָיָה מוּדָע לְכָךְ. כְּשֶׁהוּא מִתְוַדֵּעַ לָעוֹלָם הַזַּךְ יוֹתֵר, הַטָּהוֹר יוֹתֵר, הַנַּעֲלֶה - הוּא נוֹשֵׁם אֲוִיר פְּסָגוֹת. הַדִּבּוּר "הַהוּא" מְעוֹרֵר בּוֹ סְלִידָה.

הוּא יִהְיֶה מוּדָע יוֹתֵר לְצָרְכֵי זוּלָתוֹ, קַשּׁוּב יוֹתֵר לַזּוּלַת, מֻדְרָךְ עַל יְדֵי צַו: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", מְצֻוֶּה עַל: "לֹא תִּשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", עַל: "לֹא תִּקֹּם וְלֹא תִּטֹּר". שָׁרוּי בְּעוֹלַם מֻשְּׂגֵי הַחֶסֶד שֶׁל "תּוֹרַת חֶסֶד". יוֹמוֹ יִהְיֶה סָפוּג אֱמוּנָה, רָווּי בִּטָּחוֹן, מָלֵא שִׂמְחַת חַיִּים. מֻשָּׂגָיו יִהְיוּ נֶאֱצָלִים יוֹתֵר. תְּגוּבוֹתָיו יִתְעַדְּנוּ, הוּא יֶחְוֶה חַיִּים מֵאֵיכוּת אַחֶרֶת.

זֶה מַגְבִּיל, כְּמוֹ לֶאֱכֹל מִצַּלַּחַת אוֹ לְחַפֵּשׂ כּוֹס נְקִיָּה.

בְּהֶבְדֵּל אֶחָד: שֶׁכָּאן הַנִּקָּיוֹן הוּא פְּנִימִי! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	מסעי תשס"ח
	הבטלה מביאה לידי שעמום
	"טְמֵאִים הֵם לָכֶם" (יד-ז) קְבוּצַת צַיָּדִים פָּרְשָׂה מַלְכּוֹדוֹת בְּשִׁטְחֵי הַסָּוָנָה הַפִּרְאִיִּים שֶׁל דְּרוֹם אַפְרִיקָה "טְמֵאִים הֵם לָכֶם" (יד-ז) קְבוּצַת צַיָּדִים פָּרְשָׂה מַלְכּוֹדוֹת בְּשִׁטְחֵי הַסָּוָנָה הַפִּרְאִיִּים שֶׁל דְּרוֹם אַפְרִיקָה. הֵם נִדְהֲמוּ, כַּאֲשֶׁר מָצְאוּ בַּמַּלְכֹּדֶת... אָדָם. הוּא לֹא הָיָה לָבוּשׁ, שַׂעֲרוֹתָיו הַסְּבוּכוֹת הָיוּ מְדֻבְלָלוֹת וּמְזֹהָמוֹת וְצִפָּרְנָיו מְגֻדָּלוֹת וּשְׁחֹרוֹת, וּבְכָל זֹאת - אָדָם. הֵם הִתְקָרְבוּ כְּדֵי לְחַלְּצוֹ, וְאָז נָתַן בָּהֶם עֵינַיִם מְזָרוֹת אֵימָה, פָּעַר פִּיו לִרְוָחָה וְהִשְׁמִיעַ יִלְלַת זְאֵבִים מַקְפִּיאַת דָּם. הֵם נִרְתְּעוּ אָחוֹר בִּבְעָתָה. הָיָה זֶה "אָדַם-בָּר". כֵּן, יֵשׁ חֲמוֹר בָּר, סוּס בָּר וְתַרְנְגוֹל בָּר. וְיֵשׁ "אָדַם בָּר". הוֹרָיו - יִתָּכֵן שֶׁנִּסְפּוּ בְּמַגֵּפָה, יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּי חַיּוֹת. הוּא "אֻמַּץ" בִּידֵי זְאֵבֵי בָּר שֶׁגִּדְּלוּהוּ. מִקְרִים כָּאֵלּוּ יְדוּעִים בַּהִיסְטוֹרְיָה. רוֹמִי, לְמָשָׁל, נוֹסְדָה בִּידֵי שְׁנֵי אַחִים, שֶׁגִּדְּלָה זְאֵבָה. עַד הַיּוֹם זֶהוּ סִמְלָהּ שֶׁל הָעִיר, וְהַדְּבָרִים מְתֹעָדִים בַּמִּדְרָשׁ (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים יז, יב). הַיָּצוּר נָהַם וְחָשַׂף נִיבִים. הַצַּיָּדִים רִחֲמוּ עָלָיו וְהֶחְלִיטוּ לְהָשִׁיבוֹ אֶל הַצִּיוִילִיזַצְיָה, לְחֵיק הַתַּרְבּוּת. הָיָה הֶכְרֵחַ לְכָלְאוֹ בִּכְלוּב בַּרְזֶל. הוּא הָלַךְ וְשָׁב בְּמַעְגָּלִים, סְחוֹר סְחוֹר, כִּזְאֵב עֲרָבוֹת, מְקַרְטֵעַ עַל אַרְבַּע. אָכַל רַק בָּשָׂר חַי, נוֹטֵף דָּם. לְכָל נִסְיוֹן הִתְקָרְבוּת הֵגִיב בְּנַהֲמָה, בְּזַעַף. צְוָתִים שֶׁל חוֹקְרִים, שֶׁל פְּסִיכוֹלוֹגִים וְשֶׁל מְאַלְּפֵי חַיּוֹת הִתְגּוֹדְדוּ סְבִיב הַכְּלוּב, נִסּוּ לִיצֹר קֶשֶׁר. עַד כָּאן נִמְסַר בַּדִּוּוּחַ הָעִתּוֹנָאִי. הֵם הִצְלִיחוּ? סָפֵק גָּדוֹל. אֲבָל, נָנִיחַ שֶׁכֵּן. נָנִיחַ, שֶׁלְּאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים נָשְׂאוּ הַמַּאֲמַצִּים פְּרִי. וְכַעֲבֹר חָמֵשׁ שָׁנִים כְּבָר יָשַׁב לַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל. שְׂעָרוֹ הַקָּצָר מְסֹרָק, חֻלְצָתוֹ מְגֹהֶצֶת וַעֲנִיבָתוֹ מְהֻדֶּקֶת. סַכִּין בְּיָדוֹ הַיְּמָנִית, מַזְלֵג בַּשְּׂמָאלִית, וְהוּא מֵנִיף אוֹתָם עַל אֻמְצַת בָּשָׂר בְּשִׂיא הָעֲדִינוּת וְהַחִנָּנִיּוּת. נָנִיחַ. וְנִשְׁאַל: הַאִם הוּא מְאֻשָּׁר יוֹתֵר? הַאִם טוֹב לוֹ יוֹתֵר? אֵין כָּל סָפֵק, שֶׁלֹּא. מִבְּלִי לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת קִלְלַת הַקִּדְמָה, אֶת הַדְּאָגוֹת וְהַטְּרָדוֹת, אֶת הַמֶּתַח וְהַמֵּרוֹץ הַמַּתִּישׁ, הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק, אֶת הַתַּשְׁלוּמִים וְהַחוֹבוֹת. לֹא, אֵינֶנּוּ רוֹצִים לָשׁוּב אֶל הַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת, וּבְכָל זֹאת... בְּעִקְּבוֹת הַמְּכוֹנִיּוֹת נוֹלַד הַצֹּרֶךְ בְּמוּסַכִּים וּבְתַחֲנוֹת דֶּלֶק. הַחַשְׁמַל, הַטֶּלֶפוֹן וְהַגַּז הִנְפִּיקוּ אַגְרוֹת חַשְׁמַל, טֶלֶפוֹן וְגַז. אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים קָשֶׁה יוֹתֵר כְּדֵי לִחְיוֹת חַיִּים נוֹחִים יוֹתֵר. צָרִיךְ לִקְרֹא זֹאת פַּעֲמַיִם כְּדֵי לָנוּד לְעַצְמֵנוּ. אֲבָל זֶה אֵינֶנּוּ הַנּוֹשֵׂא. נָנִיחַ שֶׁאוֹתוֹ "זְאֵב" שֶׁהָפַךְ לְ"אָדָם" לֹא יִצְטָרֵךְ לַעֲבֹד, וְלֹא יִתְמוֹדֵד עִם חֶשְׁבּוֹן חוֹבָה בַּבַּנְק. הַאִם מְכֻפְתֶּרֶת וּמְעֻנֶּבֶת תִּהְיֶה "חַיַּת הָאָדָם" מְאֻשֶּׁרֶת יוֹתֵר? לֹא, וַדַּאי שֶׁלֹּא. אִם כֵּן, מַדּוּעַ עָמְלוּ צִוְתֵי הַמַּדְעָנִים לְתַרְבֵּת אוֹתוֹ? הוֹ, הֵם וַדַּאי לֹא חָשְׁבוּ עָלָיו, לֹא בִּקְּשׁוּ אֶת טוֹבָתוֹ. אִלּוּ בִּקְּשׁוּ לְהוֹעִיל, הָיוּ מַשְׁקִיעִים עֲשִׂירִית מִמַּאֲמַצֵּיהֶם וּמוֹעִילִים לִמְאוֹת יְלָדִים נֶחֱשָׁלִים. הֵם חָשְׁבוּ עַל קִדּוּם עַצְמִי אוֹ עַל קִדּוּם הַמַּדָּע. לוּ רָצוּ אֶת טוֹבָתוֹ, הָיוּ מְשַׁחְרְרִים אוֹתוֹ, מַחְזִירִים אוֹתוֹ אֶל הַסָּוָנָה, שֶׁיִּהְיֶה חָפְשִׁי כְּרוּחַ, בֶּן חוֹרִין כִּזְאֵב עֲרָבוֹת. אֵין סָפֵק, שֶׁשָּׁם יִהְיֶה מְאֻשָּׁר. הַאִם רְאִיתֶם זְאֵב שָׁקוּעַ בְּדִכָּאוֹן, מְמֻרְמָר וְעָצוּב? פִּיל שֶׁהִתְאַבֵּד, אַיָּלָה בְּדֶפְּרֶסְיָה - שֶׁלֹּא בִּתְנָאֵי שְׁבִי? חוֹקְרִים שֶׁבִּלּוּ חֳדָשִׁים וְשָׁנִים בְּקֶרֶב בַּעֲלֵי חַיִּים, סִפְּרוּ בְּהִתְפַּעֲלוּת עַל חַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה הַנִּפְלָאִים שֶׁל הַזְּאֵבִים, עַל חַיֵּי הָעֵדֶר הַמְּסוּרִים שֶׁל הַפִּילִים. אַף הֶחְדִּירוּ מַצְלֵמָה לְקֵן שֶׁל טֶרְמִיטִים. הַמַּצְלֵמָה, שֶׁעָקְבָה אַחֲרֵיהֶם, גִּלְּתָה אֶת חַיֵּי הַצַּוְתָּא שֶׁלָּהֶם - חַיִּים מְלֵאֵי פְּעִילוּת. וּבְכֵן, הֵידָד, יְחִי הַטֶּבַע! מֵעַתָּה נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הַאִם הָעָוֶל שֶׁאוֹתָם חוֹקְרִים עָשׂוּ לְ"גוּר הַזְּאֵבִים" הָאֱנוֹשִׁי הַהוּא - לֹא הָיָה הֶעְתֵּק שֶׁל מַה שֶּׁהוֹרֵינוּ עָשׂוּ... לָנוּ? וְשֶׁל מַה שֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים... לִילָדֵינוּ? אָנוּ לוֹקְחִים תִּינוֹק, בֶּן חוֹרִין פָּעוֹט, שֶׁכָּל חֶפְצוֹ - לְהִתְפַּלֵּשׁ בַּבֹּץ וּבָרֶפֶשׁ, לֵהָנוֹת מֵחַיִּים חָפְשִׁיִּים וּשְׁלוּחֵי רֶסֶן, וּמַחְלִיטִים לְמַסֵּד אוֹתוֹ; "לְרַבֵּעַ" אוֹתוֹ; לָצֶקֶת אוֹתוֹ לְתַבְנִיּוֹת שֶׁל סֵדֶר, שֶׁל מִשְׁמַעַת, שֶׁל הִתְנַהֲגוּת הוֹלֶמֶת; לִכְלֹא אוֹתוֹ בְּקֻבִּיּוֹת שֶׁל מֻסְכָּמוֹת: "שֵׁב יָפֶה, אֱכֹל כְּמוֹ בֶּן אָדָם". לָמָּה? מַדּוּעַ? הַאִם לֹא חָפְשִׁי יוֹתֵר, מְהַנֶּה יוֹתֵר, נוֹחַ יוֹתֵר, לֹא לָשֶׁבֶת יָפֶה אֶלָּא לֶאֱכֹל כְּמוֹ חַיָּה? אֲבָל זוֹ בְּדִיּוּק הַנְּקֻדָּה: מוּטָב לִסְבֹּל כְּאָדָם, וְלֹא לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר - כִּבְהֵמָה... יֵשׁ פִּתְגָּם בַּגְּמָרָא: "אֵין עָשִׁיר מֵחֲזִיר". מִתְפַּלֵּשׁ הוּא בָּרֶפֶשׁ, סוֹבֵא כָּל חֶלְאָה, מְפֻטָּם וּמְדֻשַּׁן עֹנֶג, מְרֻצֶּה וּמְאֻשָּׁר... וּבְכָל זֹאת, הַאִם מִישֶׁהוּ מְקַנֵּא בּוֹ, וְהָיָה רוֹצֶה לִהְיוֹת... חֲזִיר?! הַדְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעִקָּר לְגַבֵּי הָעוֹלָם הָרוּחָנִי שֶׁלָּנוּ. גַּם הַגּוֹיִים נִצְטַוּוּ עַל מַעֲרֶכֶת מִצְווֹת. אֲבָל הֵן אֶלֶמֶנְטָרִיּוֹת, בְּסִיסִיּוֹת. הֵם לֹא נִצְטַוּוּ, לְמָשָׁל, לְהִמָּנַע מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרִים. הַסַּבָּא מִקֶּלְם זצ"ל הָיָה מְצַטֵּט אֶת הַפִּתְגָּם הַיָּדוּעַ: "כֶּלֶב אֵינוֹ מְקַלְקֵל אֶת קֵבָתוֹ מִבָּשָׂר מְעֻפָּשׁ". כְּכָל שֶׁהָאָדָם עָדִין יוֹתֵר, הוּא אֲנִין טַעַם וְרָגִישׁ יוֹתֵר. וְזֶה כְּדַאי. זֶה נַעֲלֶה. זֶה מְשֻׁבָּח. אַשְׁרֵינוּ, שֶׁאָנוּ הִצְטַוֵּינוּ, וְלֹא הַנָּכְרִים: "טְמֵאִים הֵם - לָכֶם". וְאַף אָנוּ לֹא הִצְטַוֵּינוּ בְּכָךְ אֶלָּא מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם, בָּהּ הִתְעַלֵּינוּ: "אִלְמָלֵא לֹא הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ בִּשְׁרָצִים כִּשְׁאַר אֻמּוֹת - דַּיָּם!" (רָשִׁ"י וַיִּקְרָא יא-מה) כְּשֶׁאָנוּ הוֹלְכִים לִסְעֹד בְּחֶבְרַת אַנְשֵׁי מַעֲלָה, לֶאֱכֹל אֹכֶל מְשֻׁבָּח, לֵהָנוֹת מִשֵּׁרוּת מְעֻלֶּה - תָּמִיד קַיָּם חֲשָׁשׁ שֶׁיִּשָּׁפֵךְ עָלֵינוּ מָרָק, שֶׁיַּכְתִּים רֹטֶב אֶת הַבְּגָדִים, שֶׁתֻּתַּז עֲלֵיהֶם שַׁמְפַּנְיָה. וּבְכֵן, אַל חֲשָׁשׁ. יֵשׁ עֵצָה: לִלְבֹּשׁ סַרְבָּל שֶׁל פּוֹעֵל מוּסַךְ. הוּא מְרֻבָּב כִּתְמֵי צֶבַע וְסָפוּג שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת, וְעַל כֵּן מְחֻסָּן מִפְּנֵי אֶפְשָׁרוּת שֶׁיֻּרְגְּשׁוּ בּוֹ כְּתָמִים נוֹסָפִים... וּבְכָל זֹאת, לֹא נִרְאֶה סַרְבָּל כָּזֶה בִּסְעוּדוֹת יֻקְרָה. לְהֶפֶךְ, נִרְאֶה בָּהֶן תְּצוּגָה שֶׁל בִּגּוּד אָפְנָתִי וְחַיָּטוּת עִלִּית, חֻלְצוֹת צְחֹרוֹת וּמִקְטָרְנִים אֶלֶגַנְטִיִּים, עַל אַף הַחֲשָׁשׁ שֶׁיֻּכְתְּמוּ, עַל אַף הָעֻבְדָּה שֶׁכָּל כֶּתֶם יִבְלֹט וְיִזְדַּקֵּר לָעַיִן. מַעֲרֶכֶת הַמִּצְווֹת מַעֲלָה אֶת הָאָדָם לִסְפִירָה נַעֲלָה יוֹתֵר, לְדֶרֶךְ חַיִּים עֲדִינָה יוֹתֵר, וּמִמֵּילָא - לְאֵיכוּת חַיִּים בְּדַרְגָּה אַחֶרֶת. קֹדֶם הִתְפַּלֵּשׁ בְּרֶפֶשׁ שֶׁל חִדּוּדֵי לָשׁוֹן מַעֲלִיבִים וְנִתְזֵי לָשׁוֹן הָרָע, בְּדִיחוֹת נוֹאָלוֹת וּשְׁקָרִים לְבָנִים שֶׁהֵם שְׁחֹרִים, אֲבָל לֹא הָיָה מוּדָע לְכָךְ. כְּשֶׁהוּא מִתְוַדֵּעַ לָעוֹלָם הַזַּךְ יוֹתֵר, הַטָּהוֹר יוֹתֵר, הַנַּעֲלֶה - הוּא נוֹשֵׁם אֲוִיר פְּסָגוֹת. הַדִּבּוּר "הַהוּא" מְעוֹרֵר בּוֹ סְלִידָה. הוּא יִהְיֶה מוּדָע יוֹתֵר לְצָרְכֵי זוּלָתוֹ, קַשּׁוּב יוֹתֵר לַזּוּלַת, מֻדְרָךְ עַל יְדֵי צַו: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", מְצֻוֶּה עַל: "לֹא תִּשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", עַל: "לֹא תִּקֹּם וְלֹא תִּטֹּר". שָׁרוּי בְּעוֹלַם מֻשְּׂגֵי הַחֶסֶד שֶׁל "תּוֹרַת חֶסֶד". יוֹמוֹ יִהְיֶה סָפוּג אֱמוּנָה, רָווּי בִּטָּחוֹן, מָלֵא שִׂמְחַת חַיִּים. מֻשָּׂגָיו יִהְיוּ נֶאֱצָלִים יוֹתֵר. תְּגוּבוֹתָיו יִתְעַדְּנוּ, הוּא יֶחְוֶה חַיִּים מֵאֵיכוּת אַחֶרֶת. זֶה מַגְבִּיל, כְּמוֹ לֶאֱכֹל מִצַּלַּחַת אוֹ לְחַפֵּשׂ כּוֹס נְקִיָּה. בְּהֶבְדֵּל אֶחָד: שֶׁכָּאן הַנִּקָּיוֹן הוּא פְּנִימִי! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)