Otzarot-Article

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם" (לב-ז) תַּמּוּ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, וְזֶה הַזְּמַן לְהַבִּיט לְאָחוֹר. לִסְקֹר, לְסַכֵּם וְלִרְאוֹת בְּמַה הִשְׁתַּנֵּינוּ וְכֵיצַד הֻשְׁפַּעְנוּ. מַה הוֹתִירוּ בָּנוּ רִשּׁוּמֵיהֶם שֶׁל חֹדֶשׁ אֱלוּל וְהַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

וְהָיָה וְנַגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁחָלְפוּ עָבְרוּ מֵעָלֵינוּ בְּלֹא לְהוֹתִיר בָּנוּ רִשּׁוּמָם - שָׁאוֹל נִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: הַאֻמְנָם כֹּה יָרוּד מַצָּבֵנוּ, כֹּה אָטוּם לִבֵּנוּ וְכָהוּ רִגְשׁוֹתֵינוּ? וּכְדֵי לְהַקְדִּים אֶת הַיֵּאוּשׁ הַמִּתְגַּנֵּב וְלַחְסֹם אֶת דַּרְכּוֹ, נְסַפֵּר סִפּוּר שֶׁסִּפֵּר הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה.

מַעֲשֶׂה בְּצַדִּיק שֶׁעָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ. וְהַצַּדִּיקִים, כַּיָּדוּעַ, מוֹצְאִים פְּגָמִים בְּכָל מַעֲשֵׂיהֶם וְחֶסְרוֹנוֹת בְּכַוָּנוֹתֵיהֶם, וְעָטְפָה אוֹתוֹ עַצְבוּת נוֹרָאָה. וְהָעֶצֶב, אַב כָּל חַטָּאת.

בִּקֵּשׁ לִשְׂמֹחַ, אַךְ בְּמַה יִּשְׂמַח. בְּמִצְוָה שֶׁעָשָׂה? חֲסֵרָה הִיא. בִּתְפִלָּה שֶׁהִתְפַּלֵּל? פְּגוּמָה הִיא. סוֹף דָּבָר, הֶחְלִיט, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, תִּהְיֶינָה מִצְווֹתָיו פְּגוּמוֹת וַחֲסֵרוֹת וּמְקֻטָּעוֹת, תִּהְיֶינָה לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ מִכְּפִי שֶׁהָיוּ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת. אֲבָל מֶחֱצָה יֵשׁ כָּאן, שְׁלִישׁ וְרֶבַע?! זָכִיתִי לַעֲבֹד לְבוֹרְאִי, לָגֶשֶׁת לְפָנָיו, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ! מַלְאָכִים מִשְׁתּוֹקְקִים לְכָךְ, נְשָׁמוֹת נִכְסָפוֹת לְשַׁבְרִיר מִצְוָה, וְאֵין לְאֵל יָדָם. הֲמוֹנֵי גּוֹיִים בָּעוֹלָם, וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל יִעוּדָם!

הֵחֵל לִשְׂמֹחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה: "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי", שֶׁיְּהוּדִי הוּא, בֵּן לְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב! בֵּן לַמָּקוֹם, וּמִשְׁתַּדֵּל לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הָאָבוֹת, מִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לְבוֹרְאוֹ. וּכְכָל שֶׁהֶעֱמִיק לְעַיֵּן בְּאָשְׁרוֹ, "אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ", כָּךְ הָלְכָה וְרָבְתָה שִׂמְחָתוֹ וְהִתְעַצְּמָה דְּבֵקוּתוֹ, עַד שֶׁחָשׁ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה כְּשִׂמְחָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בַּעֲלוֹתוֹ הַשָּׁמַיְמָה לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, וְהִרְגִּישׁ כֵּיצַד מֵרֹב שִׂמְחָה וּדְבֵקוּת הוּא מִתְעַלֶּה מַעְלָה מַעְלָה, מְרַחֵף בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, דּוֹאֶה כְּמַלְאָךְ! וּלְמַרְבִּית הַפְּלִיאָה, וּלְתִמְהוֹנוֹ הָרַב, לֹא הָיְתָה זוֹ רוֹמְמוּת רוּחַ גְּרֵידָא!

כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֲשֶׁר עָלָה לַמָּרוֹם בְּגוּפוֹ, חָשׁ אַף הוּא שֶׁגּוּפוֹ מִתְנַשֵּׂא מַעְלָה מַעְלָה, מְרַחֵף וְנוֹסֵק לַגְּבָהִים, מִתְקָרֵב לַשָּׁמַיִם! כַּמָּה נִפְלָא, מַרְעִישׁ וּמְרַגֵּשׁ. אֵיזוֹ חֲוָיָה עֲצוּמָה!

וּבְעִצּוּמָהּ שֶׁל שִׂמְחָתוֹ הִטְרִידָה אוֹתוֹ מַחְשָׁבָה אַחַת, הֵצִיקָה וְהִבְעִיתָה: הֲרֵי טִבְעָהּ שֶׁל שִׂמְחָה וְרוֹמְמוּת רוּחַ שֶׁהִיא מִתְעַצֶּמֶת עַד הַגִּיעָהּ לְשִׂיא, וְהוֹלֶכֶת וּפוֹחֶתֶת עַד לִדְעִיכָה. כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְכָךְ יִהְיֶה אַף כָּאן. וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה בְּמֶרְחָבִים לֹא מְשֹׁעָרִים, עוֹלֶה בְּעוֹלָמוֹת, מְטַפֵּס לִגְבָהִים, בְּגוּפוֹ מַמָּשׁ - מִי יוֹדֵעַ אֵילוּ מֶרְחַקִּים גָּמַע, מִי יוֹדֵעַ אֵיזוֹ דֶּרֶךְ כְּבָר עָבַר, וּכְשֶׁיֵּרֵד - מִי יוֹדֵעַ הֵיכָן יִנְחַת!... כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ, עַז בִּטְחוֹנוֹ בְּבוֹרְאוֹ שֶׁלֹּא יִטְּשֶׁנּוּ בְּכָל מְקוֹם יְרִידָתוֹ. אֲבָל מַה יֹּאמְרוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ, כְּשֶׁיֵּעָלֵם וְלֹא יָשׁוּב. וְיַזְעִיקוּ אֶת בְּנֵי הָעִיר, וְהַחִפּוּשִׂים הַנִּרְחָבִים יַעֲלוּ חֵרֶס!...

נִתְקַבַּע רַעְיוֹן זֶה בְּמֹחוֹ וְהִשְׁבִּית אֶת שִׂמְחָתוֹ.

וְהוּכַח שֶׁכָּל נְסִיקָתוֹ, מִפְּאַת שִׂמְחָתוֹ הָיְתָה. עַכְשָׁו שֶׁנָּדַם, נִבְלְמָה עֲלִיָּתוֹ. מִשֶּׁנֶּחְרַד, הֵחֵל מְאַבֵּד גֹּבַהּ... אַט אַט יָרַד כְּשֶׁלִּבּוֹ הוֹמֶה וְחָרֵד: הֵיכָן יִמְצָא עַצְמוֹ, הֵיכָן יִנְחַת?!

וְהִנֵּה, הִנֵּה חָשׁ קַרְקַע מוּצָקָה מִתַּחַת לְרַגְלָיו. בְּשָׁלוֹם נָחַת! הִבִּיט סְבִיבוֹ, וְזִהָה אֶת הַמָּקוֹם: בְּאוֹתָהּ עִיר, בְּאוֹתוֹ בַּיִת, אַף לְאוֹתוֹ חֶדֶר חָזַר! מָצָא עַצְמוֹ כִּמְעַט בַּמָּקוֹם בּוֹ נָסַק.

וּבִלְשׁוֹנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ: "וְהֵבִין בְּעַצְמוֹ וְרָאָה שֶׁהוּא מַמָּשׁ בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה וְלֹא נֶעֱתַק מִמְּקוֹמוֹ כְּלָל, רַק אֶפְשָׁר כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְשַׁעֵר, רַק ה' יִתְבָּרַךְ. וְהָיָה תְּמִיהָה גְּדוֹלָה בְּעֵינֵי הַצַּדִּיק, שֶׁפָּרַח כָּל כָּךְ בָּעוֹלָמוֹת - וְכָאן לְמַטָּה לֹא נֶעֱתַק כְּלָל. וְהֶרְאוּ לוֹ שֶׁכָּל כָּךְ יָקָר בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ תְּנוּעָה וְהַעְתָּקָה קְטַנָּה שֶׁאָדָם מַעְתִּיק עַצְמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִחוּט הַשַּׂעֲרָה, עַד שֶׁאֵין כְּדַאי נֶגֶד זֶה כַּמָּה וְכַמָּה אַלְפֵי עוֹלָמוֹת וּפַרְסָאוֹת"!

מוּבָן שֶׁסִּפּוּר זֶה מָשָׁל הוּא, לוֹמַר לָנוּ: בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים - "רִחַפְנוּ". חָוִינוּ חֲוָיוֹת מַפְעִימוֹת שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים וְיִרְאַת דִּין. אֲבָל הִנֵּה "נָחַתְנוּ"? וְעוֹמְדִים אָנוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם! עָצוּב אַף לַחְשֹׁב עַל כָּךְ... וְהַתְּשׁוּבָה הִיא: לֹא וָלֹא! בְּלֹא סָפֵק הִשְׁפִּיעוּ עָלֵינוּ יָמִים קְדוֹשִׁים אֵלּוּ, וְלוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה - וְאֵין לָנוּ מֻשָּׂג כַּמָּה יָקָר וְחָבִיב לִפְנֵי בּוֹרְאֵנוּ חוּט שַׂעֲרָה זֶה!

וְלֹא הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים בִּלְבַד! זוֹ דַּרְכֵּנוּ וְאֵלֶיהָ מוּעָדוֹת פָּנֵינוּ: עוֹד בְּרָכָה, עוֹד תְּפִלָּה, עוֹד מַעֲשֵׂה חֶסֶד, עוֹד מִצְוָה, עוֹד שַׁבָּת, הֵם חוּט שַׂעֲרָה וְעוֹד חוּט שַׂעֲרָה. וּלְאִטֵּנוּ מִתְקַדְּמִים אָנוּ, וַה' כֹּה שָׂמֵחַ בְּהִתְקַדְּמוּתֵנוּ! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

מְסֻפָּר, שֶׁרַבִּי צְבִי הִירְשׁ מֵרִימֶנוֹב זָצָ"ל הָיָה בְּנוֹ שֶׁל חַיָּט, וְהֶעְפִּיל לִגְבָהִים. פַּעַם יָשַׁב בְּחֶבְרַת צַדִּיקִים מְיֻחָסִים, בְּנֵיהֶם שֶׁל קְדוֹשִׁים, וְכָל אֶחָד הִשְׁמִיעַ אִמְרוֹת קֹדֶשׁ מִשֶּׁל אֲבוֹתָיו. פָּתַח וְאָמַר: "וַאֲנִי קִבַּלְתִּי מֵאָבִי, אֶת הַיָּשָׁן לְתַקֵּן וְאֶת הֶחָדָשׁ לֹא לְקַלְקֵל!" –

כַּמָּה מַתְאִימִים הַדְּבָרִים לְמוֹצָאֵי הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ.

וְלָכֵן אָמְרוּ בַּסְּפָרִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָלְכוּ לְ"תַשְׁלִיךְ", לְהַשְׁלִיךְ אֶת הָעֲווֹנוֹת מֵאִתָּנוּ, כַּכָּתוּב: "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלּוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם" (מִיכָה ז-יט). בָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהִתְעַלֵּינוּ לְדַרְגַּת תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, וְעַל כֵּן בְּסֻכּוֹת שׁוֹאֲבִים אֶת הַמַּיִם בְּשִׂמְחָה רַבָּה, "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" (יְשַׁעְיָה יב-ג), וּמְנַסְּכִים אוֹתָם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. כִּי הָעֲווֹנוֹת שֶׁהִשְׁלַכְנוּ כִּבְיָכוֹל אֶל הַמַּיִם נֶהֶפְכוּ לִזְכֻיּוֹת וּרְאוּיִים לַעֲלוֹת לְגָבוֹהַּ - וּבִלְבַד שֶׁאָנוּ נַקְפִּיד, "אֶת הֶחָדָשׁ לֹא לְקַלְקֵל!" (וְהִגַּדְתָּ)

	מסעי תשס"ח
	הבטלה מביאה לידי שעמום
	"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם" (לב-ז) תַּמּוּ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, וְזֶה הַזְּמַן לְהַבִּיט לְאָחוֹר. לִסְקֹר, לְסַכֵּם וְלִרְאוֹת בְּמַה הִשְׁתַּנֵּינוּ וְכֵיצַד הֻשְׁפַּעְנוּ. מַה הוֹתִירוּ בָּנוּ רִשּׁוּמֵיהֶם שֶׁל חֹדֶשׁ אֱלוּל וְהַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהָיָה וְנַגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁחָלְפוּ עָבְרוּ מֵעָלֵינוּ בְּלֹא לְהוֹתִיר בָּנוּ רִשּׁוּמָם - שָׁאוֹל נִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: הַאֻמְנָם כֹּה יָרוּד מַצָּבֵנוּ, כֹּה אָטוּם לִבֵּנוּ וְכָהוּ רִגְשׁוֹתֵינוּ? וּכְדֵי לְהַקְדִּים אֶת הַיֵּאוּשׁ הַמִּתְגַּנֵּב וְלַחְסֹם אֶת דַּרְכּוֹ, נְסַפֵּר סִפּוּר שֶׁסִּפֵּר הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. מַעֲשֶׂה בְּצַדִּיק שֶׁעָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ. וְהַצַּדִּיקִים, כַּיָּדוּעַ, מוֹצְאִים פְּגָמִים בְּכָל מַעֲשֵׂיהֶם וְחֶסְרוֹנוֹת בְּכַוָּנוֹתֵיהֶם, וְעָטְפָה אוֹתוֹ עַצְבוּת נוֹרָאָה. וְהָעֶצֶב, אַב כָּל חַטָּאת. בִּקֵּשׁ לִשְׂמֹחַ, אַךְ בְּמַה יִּשְׂמַח. בְּמִצְוָה שֶׁעָשָׂה? חֲסֵרָה הִיא. בִּתְפִלָּה שֶׁהִתְפַּלֵּל? פְּגוּמָה הִיא. סוֹף דָּבָר, הֶחְלִיט, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, תִּהְיֶינָה מִצְווֹתָיו פְּגוּמוֹת וַחֲסֵרוֹת וּמְקֻטָּעוֹת, תִּהְיֶינָה לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ מִכְּפִי שֶׁהָיוּ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת. אֲבָל מֶחֱצָה יֵשׁ כָּאן, שְׁלִישׁ וְרֶבַע?! זָכִיתִי לַעֲבֹד לְבוֹרְאִי, לָגֶשֶׁת לְפָנָיו, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ! מַלְאָכִים מִשְׁתּוֹקְקִים לְכָךְ, נְשָׁמוֹת נִכְסָפוֹת לְשַׁבְרִיר מִצְוָה, וְאֵין לְאֵל יָדָם. הֲמוֹנֵי גּוֹיִים בָּעוֹלָם, וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל יִעוּדָם! הֵחֵל לִשְׂמֹחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה: "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי", שֶׁיְּהוּדִי הוּא, בֵּן לְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב! בֵּן לַמָּקוֹם, וּמִשְׁתַּדֵּל לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הָאָבוֹת, מִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לְבוֹרְאוֹ. וּכְכָל שֶׁהֶעֱמִיק לְעַיֵּן בְּאָשְׁרוֹ, "אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ", כָּךְ הָלְכָה וְרָבְתָה שִׂמְחָתוֹ וְהִתְעַצְּמָה דְּבֵקוּתוֹ, עַד שֶׁחָשׁ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה כְּשִׂמְחָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בַּעֲלוֹתוֹ הַשָּׁמַיְמָה לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, וְהִרְגִּישׁ כֵּיצַד מֵרֹב שִׂמְחָה וּדְבֵקוּת הוּא מִתְעַלֶּה מַעְלָה מַעְלָה, מְרַחֵף בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, דּוֹאֶה כְּמַלְאָךְ! וּלְמַרְבִּית הַפְּלִיאָה, וּלְתִמְהוֹנוֹ הָרַב, לֹא הָיְתָה זוֹ רוֹמְמוּת רוּחַ גְּרֵידָא! כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֲשֶׁר עָלָה לַמָּרוֹם בְּגוּפוֹ, חָשׁ אַף הוּא שֶׁגּוּפוֹ מִתְנַשֵּׂא מַעְלָה מַעְלָה, מְרַחֵף וְנוֹסֵק לַגְּבָהִים, מִתְקָרֵב לַשָּׁמַיִם! כַּמָּה נִפְלָא, מַרְעִישׁ וּמְרַגֵּשׁ. אֵיזוֹ חֲוָיָה עֲצוּמָה! וּבְעִצּוּמָהּ שֶׁל שִׂמְחָתוֹ הִטְרִידָה אוֹתוֹ מַחְשָׁבָה אַחַת, הֵצִיקָה וְהִבְעִיתָה: הֲרֵי טִבְעָהּ שֶׁל שִׂמְחָה וְרוֹמְמוּת רוּחַ שֶׁהִיא מִתְעַצֶּמֶת עַד הַגִּיעָהּ לְשִׂיא, וְהוֹלֶכֶת וּפוֹחֶתֶת עַד לִדְעִיכָה. כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְכָךְ יִהְיֶה אַף כָּאן. וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה בְּמֶרְחָבִים לֹא מְשֹׁעָרִים, עוֹלֶה בְּעוֹלָמוֹת, מְטַפֵּס לִגְבָהִים, בְּגוּפוֹ מַמָּשׁ - מִי יוֹדֵעַ אֵילוּ מֶרְחַקִּים גָּמַע, מִי יוֹדֵעַ אֵיזוֹ דֶּרֶךְ כְּבָר עָבַר, וּכְשֶׁיֵּרֵד - מִי יוֹדֵעַ הֵיכָן יִנְחַת!... כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ, עַז בִּטְחוֹנוֹ בְּבוֹרְאוֹ שֶׁלֹּא יִטְּשֶׁנּוּ בְּכָל מְקוֹם יְרִידָתוֹ. אֲבָל מַה יֹּאמְרוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ, כְּשֶׁיֵּעָלֵם וְלֹא יָשׁוּב. וְיַזְעִיקוּ אֶת בְּנֵי הָעִיר, וְהַחִפּוּשִׂים הַנִּרְחָבִים יַעֲלוּ חֵרֶס!... נִתְקַבַּע רַעְיוֹן זֶה בְּמֹחוֹ וְהִשְׁבִּית אֶת שִׂמְחָתוֹ. וְהוּכַח שֶׁכָּל נְסִיקָתוֹ, מִפְּאַת שִׂמְחָתוֹ הָיְתָה. עַכְשָׁו שֶׁנָּדַם, נִבְלְמָה עֲלִיָּתוֹ. מִשֶּׁנֶּחְרַד, הֵחֵל מְאַבֵּד גֹּבַהּ... אַט אַט יָרַד כְּשֶׁלִּבּוֹ הוֹמֶה וְחָרֵד: הֵיכָן יִמְצָא עַצְמוֹ, הֵיכָן יִנְחַת?! וְהִנֵּה, הִנֵּה חָשׁ קַרְקַע מוּצָקָה מִתַּחַת לְרַגְלָיו. בְּשָׁלוֹם נָחַת! הִבִּיט סְבִיבוֹ, וְזִהָה אֶת הַמָּקוֹם: בְּאוֹתָהּ עִיר, בְּאוֹתוֹ בַּיִת, אַף לְאוֹתוֹ חֶדֶר חָזַר! מָצָא עַצְמוֹ כִּמְעַט בַּמָּקוֹם בּוֹ נָסַק. וּבִלְשׁוֹנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ: "וְהֵבִין בְּעַצְמוֹ וְרָאָה שֶׁהוּא מַמָּשׁ בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה וְלֹא נֶעֱתַק מִמְּקוֹמוֹ כְּלָל, רַק אֶפְשָׁר כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְשַׁעֵר, רַק ה' יִתְבָּרַךְ. וְהָיָה תְּמִיהָה גְּדוֹלָה בְּעֵינֵי הַצַּדִּיק, שֶׁפָּרַח כָּל כָּךְ בָּעוֹלָמוֹת - וְכָאן לְמַטָּה לֹא נֶעֱתַק כְּלָל. וְהֶרְאוּ לוֹ שֶׁכָּל כָּךְ יָקָר בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ תְּנוּעָה וְהַעְתָּקָה קְטַנָּה שֶׁאָדָם מַעְתִּיק עַצְמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִחוּט הַשַּׂעֲרָה, עַד שֶׁאֵין כְּדַאי נֶגֶד זֶה כַּמָּה וְכַמָּה אַלְפֵי עוֹלָמוֹת וּפַרְסָאוֹת"! מוּבָן שֶׁסִּפּוּר זֶה מָשָׁל הוּא, לוֹמַר לָנוּ: בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים - "רִחַפְנוּ". חָוִינוּ חֲוָיוֹת מַפְעִימוֹת שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים וְיִרְאַת דִּין. אֲבָל הִנֵּה "נָחַתְנוּ"? וְעוֹמְדִים אָנוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם! עָצוּב אַף לַחְשֹׁב עַל כָּךְ... וְהַתְּשׁוּבָה הִיא: לֹא וָלֹא! בְּלֹא סָפֵק הִשְׁפִּיעוּ עָלֵינוּ יָמִים קְדוֹשִׁים אֵלּוּ, וְלוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה - וְאֵין לָנוּ מֻשָּׂג כַּמָּה יָקָר וְחָבִיב לִפְנֵי בּוֹרְאֵנוּ חוּט שַׂעֲרָה זֶה! וְלֹא הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים בִּלְבַד! זוֹ דַּרְכֵּנוּ וְאֵלֶיהָ מוּעָדוֹת פָּנֵינוּ: עוֹד בְּרָכָה, עוֹד תְּפִלָּה, עוֹד מַעֲשֵׂה חֶסֶד, עוֹד מִצְוָה, עוֹד שַׁבָּת, הֵם חוּט שַׂעֲרָה וְעוֹד חוּט שַׂעֲרָה. וּלְאִטֵּנוּ מִתְקַדְּמִים אָנוּ, וַה' כֹּה שָׂמֵחַ בְּהִתְקַדְּמוּתֵנוּ! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד) מְסֻפָּר, שֶׁרַבִּי צְבִי הִירְשׁ מֵרִימֶנוֹב זָצָ"ל הָיָה בְּנוֹ שֶׁל חַיָּט, וְהֶעְפִּיל לִגְבָהִים. פַּעַם יָשַׁב בְּחֶבְרַת צַדִּיקִים מְיֻחָסִים, בְּנֵיהֶם שֶׁל קְדוֹשִׁים, וְכָל אֶחָד הִשְׁמִיעַ אִמְרוֹת קֹדֶשׁ מִשֶּׁל אֲבוֹתָיו. פָּתַח וְאָמַר: "וַאֲנִי קִבַּלְתִּי מֵאָבִי, אֶת הַיָּשָׁן לְתַקֵּן וְאֶת הֶחָדָשׁ לֹא לְקַלְקֵל!" – כַּמָּה מַתְאִימִים הַדְּבָרִים לְמוֹצָאֵי הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ. וְלָכֵן אָמְרוּ בַּסְּפָרִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָלְכוּ לְ"תַשְׁלִיךְ", לְהַשְׁלִיךְ אֶת הָעֲווֹנוֹת מֵאִתָּנוּ, כַּכָּתוּב: "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלּוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם" (מִיכָה ז-יט). בָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהִתְעַלֵּינוּ לְדַרְגַּת תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, וְעַל כֵּן בְּסֻכּוֹת שׁוֹאֲבִים אֶת הַמַּיִם בְּשִׂמְחָה רַבָּה, "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" (יְשַׁעְיָה יב-ג), וּמְנַסְּכִים אוֹתָם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. כִּי הָעֲווֹנוֹת שֶׁהִשְׁלַכְנוּ כִּבְיָכוֹל אֶל הַמַּיִם נֶהֶפְכוּ לִזְכֻיּוֹת וּרְאוּיִים לַעֲלוֹת לְגָבוֹהַּ - וּבִלְבַד שֶׁאָנוּ נַקְפִּיד, "אֶת הֶחָדָשׁ לֹא לְקַלְקֵל!" (וְהִגַּדְתָּ)