Otzarot-Article

"וַיִּסָּעוּ מִמִּדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה" (לג-טז) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ (סוכה נב:), אֲבָל זֹאת בִּתְנַאי שֶׁהָאָדָם מְחֻבָּר לַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַתַּבְלִין כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע (קדושין ל:). הָ"אִמְרֵי יוֹסֵף", הֵבִיא לְכָךְ סֶמֶךְ מֵהַפָּסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה". "וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי" – אִם אָדָם מִתְרַחֵק מֵהַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּסִינַי, אָז: "וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה", מִיָּד נִלְכָּד בְּרִשְׁתּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע הַמַּפִּיל לְתַאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה.

מִסְפַּר חֲבֵרִים נָסְעוּ לִצְפוֹן הָאָרֶץ כְּדֵי לָשׁוּט בַּקָּיָאקִים בִּנְהַר הַיַּרְדֵּן. לְפֶתַע, בְּאֶמְצַע הַמַּסְלוּל, הַזֶּרֶם סָחַף אוֹתָם אֶל הַתְּהוֹם. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן נִשְׁלַח אֲלֵיהֶם חֶבֶל הַצָּלָה מִמַּסּוֹק שֶׁהָיָה בָּאֲוִיר. תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁמָּשְׁכוּ אוֹתָם אֶל תּוֹךְ הַמַּסּוֹק, הֵם הִבְחִינוּ כֵּיצַד הַקָּיָאק שֶׁלָּהֶם מִתְנַפֵּץ לִרְסִיסִים בֵּין הַסְּלָעִים...

כָּל אֶחָד נִמְצָא בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּ"קָיָאק", הַשְּׁאֵלָה הַנִּשְׁאֶלֶת אִם יִנָּצֵל בְּאֶמְצָעוּת הַמַּסּוֹק, אוֹ יִתְרַסֵּק אֶל הַתְּהוֹם. אִם יַשְׂכִּיל לְ"תַדְלֵק" וּלְהָזִין אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּרוּחָנִיּוּת, בְּלִמּוּד תּוֹרָה וּבִשְׁמִירַת מִצְווֹת - הַנְּשָׁמָה תְּרוֹמֵם אוֹתוֹ וְתַצִּיל אוֹתוֹ, אַךְ אִם חָלִילָה לֹא יִדְאַג לְנִשְׁמָתוֹ, הוּא עָלוּל לְהִסָּחֵף וּלְהִתְנַפֵּץ אֶל הַתְּהוֹם שֶׁטּוֹמֵן לוֹ יָם הַתַּאֲווֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה!

אֶת סִבַּת בִּכְיוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק בִּשְׁעַת לֵדָתוֹ הִסְבִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, בַּמִּדְרָשׁ (תַּנְחוּמָא, פְקוּדֵי ג): עַל שֶׁאִבֵּד מְקוֹם מְנוּחָה וּרְוָחָה, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה הָאָדָם עוֹבֵר בְּשִׁבְעָה עוֹלָמוֹת:

בָּעוֹלָם הָרִאשׁוֹן, בְּגִיל שָׁנָה, הוּא דּוֹמֶה לְ"מֶלֶךְ", שֶׁהַכֹּל אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ, מְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים אוֹתוֹ.

בָּעוֹלָם הַשֵּׁנִי, כַּאֲשֶׁר הוּא בֶּן שְׁנָתַיִם, הוּא דּוֹמֶה לַ"חֲזִיר אַשְׁפַּתּוֹת", שֶׁנּוֹגֵעַ בְּכָל דָּבָר, וּמַכְנִיס לְפִיו מִכָּל הַבָּא לַיָּד.

בָּעוֹלָם הַשְּׁלִישִׁי, הוּא דּוֹמֶה לִ"גְדִי" הַמְרַקֵּד בְּמִרְעֶה טוֹב לִפְנֵי אִמּוֹ וְאָבִיו, וּמְשַׂחֵק וְכֻלָּם שְׂמֵחִים בְּתַעֲלוּלָיו.

בָּעוֹלָם הָרְבִיעִי, הֲרֵי הוּא כְּ"סוּס" הַדּוֹהֵר בָּרְחוֹבוֹת.

בָּעוֹלָם הַחֲמִישִׁי, דּוֹמֶה לַ"חֲמוֹר" אֲשֶׁר מַנִּיחִים עָלָיו מַשָּׂאוֹת, כִּי הוּא נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְנִכְנָס אֶל עֹל מִשְׁפַּחְתּוֹ וּפַרְנָסַת בְּנֵי בֵּיתוֹ.

בָּעוֹלָם הַשִּׁשִּׁי, הוּא דּוֹמֶה לְ"כֶלֶב חָצוּף" שֶׁנּוֹטֵל מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ.

בָּעוֹלָם הַשְּׁבִיעִי, כְּשֶׁהוּא כְּבָר זָקֵן, הוּא דּוֹמֶה לְ"קוֹף", שׁוֹאֵל עַל כָּל דָּבָר, מְשַׂחֵק כְּמוֹ תִּינוֹק וְיָשֵׁן כְּתִינוֹק, כְּאִלּוּ חָזַר אֶל שְׁנוֹת יַלְדוּתוֹ. כָּל צִפּוֹר דְּרוֹר מְקִיצָה אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ וַאֲפִלּוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ לוֹעֲגִים עָלָיו.

וְאִם כָּךְ נִרְאִים הֵם חַיָּיו שֶׁל אָדָם, עַל מַה יִּתְגָּאֶה בְּזֶה הָעוֹלָם?! הֲרֵי עָפָר הוּא וְאֶל עָפָר יָשׁוּב! לָכֵן יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אֶת יִעוּדוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם אֵלָיו נִשְׁלַח לְפֶרֶק זְמַן קָצָר וְקָצוּב מֵרֹאשׁ, אֲשֶׁר אוֹתוֹ יוֹדֵעַ רַק "בַּעַל הַבַּיִת".

מִיָּד לְאַחַר שֶׁהַשִּׁדּוּךְ יָצָא לְפֹעַל, הֵחֵלּוּ הַהֲכָנוֹת הַקַּדַּחְתָּנִיּוֹת לַחֲתֻנָּה: בְּחִירַת אוּלָם וְתַפְרִיט, הַזְמָנוֹת, צַלָּם, תִּזְמֹרֶת, שִׂמְלַת כַּלָּה, מְאַפֶּרֶת, תִּסְרֹקֶת, חֲלִיפָה, טַבַּעַת וְתַכְשִׁיטִים, זֵר פְּרָחִים, דִּירָה...

לְאַחַר שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים עֲמוּסִים שֶׁל הֲכָנוֹת, הִגִּיעַ הָרֶגַע הַנִּכְסָף. הָרַב הַמְקַדֵּשׁ עָמַד תַּחַת הַחֻפָּה וְהִתְחִיל לְסַדֵּר אֶת הַקִּדּוּשִׁין. הָרַב בִּקֵּשׁ מֵהֶחָתָן לְהַרְאוֹת לָעֵדִים אֶת הַטַּבַּעַת שֶׁקָּנָה מִכַּסְפּוֹ. הוּא שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל תּוֹךְ כִּיסוֹ, אַךְ לְדַאֲבוֹן לִבּוֹ הוּא לֹא מָצָא כְּלוּם, מְחַפֵּשׂ בַּצַּד הַשֵּׁנִי וְאֵין...

הֶחָתָן הִסְמִיק מִבּוּשָׁה...

אָדָם לְעוֹלָם אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ דְּבָרִים חֲשׁוּבִים; לֶאֱכֹל, לִישֹׁן, לַעֲבֹד וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל שְׁאָר צְרָכָיו, אָז כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁאֶת עִקַּר יִעוּדוֹ הוּא שׁוֹכֵחַ?!

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר". חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם?

אִם בַּתּוֹרָה הָיְתָה רַק מִצְוָה אַחַת, הָיָה קָשֶׁה לְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. לְדֻגְמָה, אִם הַמִּצְוָה הַיְחִידָה שֶׁהָיְתָה הִיא רַק תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, אָדָם שֶׁהָיָה קָם מְאֻחָר אוֹ הָיָה שׁוֹכֵחַ לְהִתְפַּלֵּל - הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁפִסְפֵּס אֶת הַיּוֹם, וּמִתְיָאֵשׁ. לָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִכָּה אוֹתָנוּ בְּמִצְווֹת רַבּוֹת, כְּדֵי שֶׁגַּם אִם אָדָם פִסְפֵס מִצְוָה אַחַת, אוֹ שֶׁקָּשֶׁה לוֹ עִם אֵיזוֹ מִצְוָה, הוּא יוּכַל בֵּינְתַיִם לְהִתְחַזֵּק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת שֶׁקַּל לוֹ יוֹתֵר לְקַיְּמָהּ, וְכָךְ יַעֲלֶה אַט אַט בְּמַדְרֵגוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְהַיִּרְאָה.

עוֹד סִבָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ מִצְווֹת רַבּוֹת, הִיא שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי חֵטְא, וּבִזְכוּת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַרְבֵּה מִצְווֹת לְקַיֵּם - לֹא נוּכַל לְעוֹלָם לִהְיוֹת בְּבַטָּלָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לְנַצֵּל אֶת חַיֵּינוּ לְקִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְאָז נִזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים וּמְאֻשָּׁרִים בָּזֶה וּבָבָא! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	מסעי תשס"ח
	הבטלה מביאה לידי שעמום
	"וַיִּסָּעוּ מִמִּדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה" (לג-טז) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ (סוכה נב:), אֲבָל זֹאת בִּתְנַאי שֶׁהָאָדָם מְחֻבָּר לַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַתַּבְלִין כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע (קדושין ל:). הָ"אִמְרֵי יוֹסֵף", הֵבִיא לְכָךְ סֶמֶךְ מֵהַפָּסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה". "וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי" – אִם אָדָם מִתְרַחֵק מֵהַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּסִינַי, אָז: "וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה", מִיָּד נִלְכָּד בְּרִשְׁתּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע הַמַּפִּיל לְתַאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. מִסְפַּר חֲבֵרִים נָסְעוּ לִצְפוֹן הָאָרֶץ כְּדֵי לָשׁוּט בַּקָּיָאקִים בִּנְהַר הַיַּרְדֵּן. לְפֶתַע, בְּאֶמְצַע הַמַּסְלוּל, הַזֶּרֶם סָחַף אוֹתָם אֶל הַתְּהוֹם. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן נִשְׁלַח אֲלֵיהֶם חֶבֶל הַצָּלָה מִמַּסּוֹק שֶׁהָיָה בָּאֲוִיר. תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁמָּשְׁכוּ אוֹתָם אֶל תּוֹךְ הַמַּסּוֹק, הֵם הִבְחִינוּ כֵּיצַד הַקָּיָאק שֶׁלָּהֶם מִתְנַפֵּץ לִרְסִיסִים בֵּין הַסְּלָעִים... כָּל אֶחָד נִמְצָא בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּ"קָיָאק", הַשְּׁאֵלָה הַנִּשְׁאֶלֶת אִם יִנָּצֵל בְּאֶמְצָעוּת הַמַּסּוֹק, אוֹ יִתְרַסֵּק אֶל הַתְּהוֹם. אִם יַשְׂכִּיל לְ"תַדְלֵק" וּלְהָזִין אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּרוּחָנִיּוּת, בְּלִמּוּד תּוֹרָה וּבִשְׁמִירַת מִצְווֹת - הַנְּשָׁמָה תְּרוֹמֵם אוֹתוֹ וְתַצִּיל אוֹתוֹ, אַךְ אִם חָלִילָה לֹא יִדְאַג לְנִשְׁמָתוֹ, הוּא עָלוּל לְהִסָּחֵף וּלְהִתְנַפֵּץ אֶל הַתְּהוֹם שֶׁטּוֹמֵן לוֹ יָם הַתַּאֲווֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה! אֶת סִבַּת בִּכְיוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק בִּשְׁעַת לֵדָתוֹ הִסְבִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, בַּמִּדְרָשׁ (תַּנְחוּמָא, פְקוּדֵי ג): עַל שֶׁאִבֵּד מְקוֹם מְנוּחָה וּרְוָחָה, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה הָאָדָם עוֹבֵר בְּשִׁבְעָה עוֹלָמוֹת: בָּעוֹלָם הָרִאשׁוֹן, בְּגִיל שָׁנָה, הוּא דּוֹמֶה לְ"מֶלֶךְ", שֶׁהַכֹּל אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ, מְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים אוֹתוֹ. בָּעוֹלָם הַשֵּׁנִי, כַּאֲשֶׁר הוּא בֶּן שְׁנָתַיִם, הוּא דּוֹמֶה לַ"חֲזִיר אַשְׁפַּתּוֹת", שֶׁנּוֹגֵעַ בְּכָל דָּבָר, וּמַכְנִיס לְפִיו מִכָּל הַבָּא לַיָּד. בָּעוֹלָם הַשְּׁלִישִׁי, הוּא דּוֹמֶה לִ"גְדִי" הַמְרַקֵּד בְּמִרְעֶה טוֹב לִפְנֵי אִמּוֹ וְאָבִיו, וּמְשַׂחֵק וְכֻלָּם שְׂמֵחִים בְּתַעֲלוּלָיו. בָּעוֹלָם הָרְבִיעִי, הֲרֵי הוּא כְּ"סוּס" הַדּוֹהֵר בָּרְחוֹבוֹת. בָּעוֹלָם הַחֲמִישִׁי, דּוֹמֶה לַ"חֲמוֹר" אֲשֶׁר מַנִּיחִים עָלָיו מַשָּׂאוֹת, כִּי הוּא נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְנִכְנָס אֶל עֹל מִשְׁפַּחְתּוֹ וּפַרְנָסַת בְּנֵי בֵּיתוֹ. בָּעוֹלָם הַשִּׁשִּׁי, הוּא דּוֹמֶה לְ"כֶלֶב חָצוּף" שֶׁנּוֹטֵל מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ. בָּעוֹלָם הַשְּׁבִיעִי, כְּשֶׁהוּא כְּבָר זָקֵן, הוּא דּוֹמֶה לְ"קוֹף", שׁוֹאֵל עַל כָּל דָּבָר, מְשַׂחֵק כְּמוֹ תִּינוֹק וְיָשֵׁן כְּתִינוֹק, כְּאִלּוּ חָזַר אֶל שְׁנוֹת יַלְדוּתוֹ. כָּל צִפּוֹר דְּרוֹר מְקִיצָה אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ וַאֲפִלּוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ לוֹעֲגִים עָלָיו. וְאִם כָּךְ נִרְאִים הֵם חַיָּיו שֶׁל אָדָם, עַל מַה יִּתְגָּאֶה בְּזֶה הָעוֹלָם?! הֲרֵי עָפָר הוּא וְאֶל עָפָר יָשׁוּב! לָכֵן יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אֶת יִעוּדוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם אֵלָיו נִשְׁלַח לְפֶרֶק זְמַן קָצָר וְקָצוּב מֵרֹאשׁ, אֲשֶׁר אוֹתוֹ יוֹדֵעַ רַק "בַּעַל הַבַּיִת". מִיָּד לְאַחַר שֶׁהַשִּׁדּוּךְ יָצָא לְפֹעַל, הֵחֵלּוּ הַהֲכָנוֹת הַקַּדַּחְתָּנִיּוֹת לַחֲתֻנָּה: בְּחִירַת אוּלָם וְתַפְרִיט, הַזְמָנוֹת, צַלָּם, תִּזְמֹרֶת, שִׂמְלַת כַּלָּה, מְאַפֶּרֶת, תִּסְרֹקֶת, חֲלִיפָה, טַבַּעַת וְתַכְשִׁיטִים, זֵר פְּרָחִים, דִּירָה... לְאַחַר שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים עֲמוּסִים שֶׁל הֲכָנוֹת, הִגִּיעַ הָרֶגַע הַנִּכְסָף. הָרַב הַמְקַדֵּשׁ עָמַד תַּחַת הַחֻפָּה וְהִתְחִיל לְסַדֵּר אֶת הַקִּדּוּשִׁין. הָרַב בִּקֵּשׁ מֵהֶחָתָן לְהַרְאוֹת לָעֵדִים אֶת הַטַּבַּעַת שֶׁקָּנָה מִכַּסְפּוֹ. הוּא שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל תּוֹךְ כִּיסוֹ, אַךְ לְדַאֲבוֹן לִבּוֹ הוּא לֹא מָצָא כְּלוּם, מְחַפֵּשׂ בַּצַּד הַשֵּׁנִי וְאֵין... הֶחָתָן הִסְמִיק מִבּוּשָׁה... אָדָם לְעוֹלָם אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ דְּבָרִים חֲשׁוּבִים; לֶאֱכֹל, לִישֹׁן, לַעֲבֹד וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל שְׁאָר צְרָכָיו, אָז כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁאֶת עִקַּר יִעוּדוֹ הוּא שׁוֹכֵחַ?! רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר". חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם? אִם בַּתּוֹרָה הָיְתָה רַק מִצְוָה אַחַת, הָיָה קָשֶׁה לְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. לְדֻגְמָה, אִם הַמִּצְוָה הַיְחִידָה שֶׁהָיְתָה הִיא רַק תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, אָדָם שֶׁהָיָה קָם מְאֻחָר אוֹ הָיָה שׁוֹכֵחַ לְהִתְפַּלֵּל - הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁפִסְפֵּס אֶת הַיּוֹם, וּמִתְיָאֵשׁ. לָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִכָּה אוֹתָנוּ בְּמִצְווֹת רַבּוֹת, כְּדֵי שֶׁגַּם אִם אָדָם פִסְפֵס מִצְוָה אַחַת, אוֹ שֶׁקָּשֶׁה לוֹ עִם אֵיזוֹ מִצְוָה, הוּא יוּכַל בֵּינְתַיִם לְהִתְחַזֵּק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת שֶׁקַּל לוֹ יוֹתֵר לְקַיְּמָהּ, וְכָךְ יַעֲלֶה אַט אַט בְּמַדְרֵגוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְהַיִּרְאָה. עוֹד סִבָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ מִצְווֹת רַבּוֹת, הִיא שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי חֵטְא, וּבִזְכוּת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַרְבֵּה מִצְווֹת לְקַיֵּם - לֹא נוּכַל לְעוֹלָם לִהְיוֹת בְּבַטָּלָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לְנַצֵּל אֶת חַיֵּינוּ לְקִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְאָז נִזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים וּמְאֻשָּׁרִים בָּזֶה וּבָבָא! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)