Otzarot-Article

"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד" (לב-ח) עַם יִשְׂרָאֵל מָצוּי בִּתְקוּפָה לֹא קַלָּה, תְּקוּפָה שֶׁהִיא אוּלַי מֵהַקָּשׁוֹת בְּתוֹלְדוֹתָיו. אָכֵן, מֵאָז וּמֵעוֹלָם רִחֲפָה עָלֵינוּ סַכָּנָה קִיּוּמִית, פְּעָמִים מִבְּחִינָה רוּחָנִית, כְּמוֹ - סַכָּנַת הַצְּדוֹקִים בִּימֵי בַּיִת שֵׁנִי, הַמִּינִים בְּשִׁלְהֵי הַתְּקוּפָה, הַפִילוֹסוֹפִים בְּתוֹר הַזָּהָב וְהַהַשְׂכָּלָה בָּעֵת הַחֲדָשָׁה; וּפְעָמִים מִבְּחִינָה גַּשְׁמִית - בִּימֵי הַחֻרְבָּן וְהַמֶּרֶד וּבִימֵי הַפּוֹגְרוֹמִים וְהַפְּרָעוֹת. הִתְיַחֵד דּוֹרֵנוּ - וּשְׁתֵּי הַסַּכָּנוֹת כְּאַחַת מְרַחֲפוֹת עַל רֹאשׁוֹ... הִתְבּוֹלְלוּת אֲיֻמָּה וְנִשּׂוּאֵי תַּעֲרֹבֶת בְּשִׁעוּר מַבְהִיל בַּפְּזוּרָה, נִתּוּק מִשָּׁרְשֵׁי הַיַּהֲדוּת בְּקֶרֶב הָעָם הַיּוֹשֵׁב בְּצִיּוֹן, וְסַכָּנָה קִיּוּמִית הַמְּרַחֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ כָּאן, כַּאֲשֶׁר שׂוֹנְאֵינוּ מְצֻיָּדִים בְּטִילִים הַמְּטַוְּחִים אֶת כָּל אַרְצֵנוּ, וּמִתְקָרְבִים לִיכֹלֶת גַּרְעִינִית. אֵיךְ לֹא נִירָא, כַּאֲשֶׁר יָרָא יַעֲקֹב אָבִינוּ מִפְּנֵי עֵשָׂו הַשּׁוֹעֵט לִקְרָאתוֹ וְאַרְבַּע מְאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד.

אֲבָל יַעֲקֹב יָדַע אֶת הַסּוֹד: לֹא עֵשָׂו מֵמִית אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית. "פָּחַד שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא". אוּלַי בְּעֶטְיָם שֶׁל הַחַטָּאִים תִנָּתֵן לְעֵשָׂו הָרְשׁוּת לַהֲרֹג, חָלִילָה. מִכָּךְ צָרִיךְ לְפַחֵד, הֵן מִן הַחֵטְא וְהֵן מֵעָנְשׁוֹ.

וְעַל כֵּן, כָּל מִי שֶׁגּוֹרָלוֹ וְגוֹרַל מִשְׁפַּחְתּוֹ נוֹגֵעַ לְלִבּוֹ, וְגוֹרַל חֲמֵשׁ מְאוֹת רִבּוֹא יְהוּדִים לְנֶגֶד עֵינָיו, יִרְאֶה לְהוֹסִיף בַּמִּצְווֹת כְּמִשְׁקַל-נֶגֶד, לְהַטּוֹת אֶת הַכַּף לְטוֹבָה. כִּי זוֹ הַהֲגָנָה וְאֵין בִּלְתָּהּ.

יַעֲקֹב אָבִינוּ שָׁב לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו עַל מְנָת לִפְגֹּשׁ אֶת אָבִיו הַצַּדִּיק. וְהִנֵּה דֻּוַּח לוֹ שֶׁעֵשָׂו אָחִיו הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ, וְאַרְבַּע מְאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. נֶחְרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ". אָמַר – אוֹמְרִים חֲזַ"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה עו-ב) – שֶׁמָּא תַּעֲמֹד לְעֵשָׂו זְכוּת כִּבּוּד אָב וָאֵם וּזְכוּת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁחָסְרוּ לִי עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים?

אָמְנָם, עֵשָׂו מָלֵא וְגָדוּשׁ בַּעֲבֵרוֹת נוֹרָאוֹת. אֲבָל, חוֹשֵׁב יַעֲקֹב, גַּם אֲנִי אֵינִי מֻשְׁלָם...

הָאֻמְנָם, הֲיֵשׁ מַה לְהַשְׁווֹת?

דּוֹמֶה, שֶׁמְּשָׁלוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַ'בֶּן אִישׁ חַי' זַצַ"ל (בְּסִפְרוֹ "בֶּן אִישׁ חַיִל" ח"ד-יט) יַמְחִישׁ אֶת הַהֶבְדֵּל.

מָשָׁל לְאָדָם שֶׁבִּקֵּר בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְרָאָה שָׁם אָסִיר הַנֶּהֱנֶה מִתְּנָאִים מְשֻׁפָּרִים. תָּמַהּ. הִסְבִּירוּ לוֹ שֶׁזֶּהוּ סוֹחֵר מְהֻגָּן, תָּם וְיָשָׁר, שֶׁהִסְתַּבֵּךְ בַּעֲסָקָיו וְהַנּוֹשִׁים הִגִּישׁוּ כְּנֶגְדּוֹ תְּבִיעָה לְתַשְׁלוּם חוֹבוֹתָיו. כְּלָאוּהוּ עַד לַדִּיּוּן בְּעִנְיָנוֹ, וּכְשֶׁהַשּׁוֹפֵט יִוָּכַח שֶׁאָכֵן אֵין לוֹ בְּמַה לְשַׁלֵּם, הוּא יְשֻׁחְרַר וְיֻכְרַז כְּפוֹשֵׁט רֶגֶל. אוֹ אָז יִתְאַפְשֵׁר לוֹ לְשַׁקֵּם אֶת עֲסָקָיו מֵחָדָשׁ.

שָׁמַע הַמְּבַקֵּר, וְהִשְׁתּוֹמֵם: הָאֻמְנָם כֵּן הוּא? אָדָם שֶׁלָּוָה כְּסָפִים וְאֵין בְּיָדוֹ לְפָרְעָם, נֶאֱסָר לִזְמַן קָצָר וּמְשֻׁחְרָר? אִם כֵּן, יַעֲשֶׂה כָּךְ אַף הוּא וְיִרְאֶה עוֹלָמוֹ בְּחַיָּיו.

מֶה עָשָׂה? לָוָה כְּסָפִים מִכָּל הַבָּא לַיָּד, קָנָה סְחוֹרוֹת בְּהַקָּפָה וּמְכָרָן בַּחֲצִי הַמְּחִיר, וּבִזְבֵּז אֶת כָּל הַכֶּסֶף בְּהִלּוּלוֹת וּבְחִינְגָאוֹת עַד לַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה. אֲבָל דָּאַג שֶׁעַל כָּל הוֹצָאָה מֵהוֹצָאוֹתָיו יְקַבֵּל קַבָּלָה.

בָּאוּ הַנּוֹשִׁים וְדָרְשׁוּ אֶת כַּסְפָּם. הֵשִׁיב: "אֵין לִי, בִּרְצוֹנִי לְהַכְרִיז עַל פְּשִׁיטַת רֶגֶל". תְּבָעוּהוּ לְדִין.

אָמַר לַשּׁוֹפֵט: "אֵין לְךָ בְּרֵירָה, עָלֶיךָ לְשַׁחְרְרֵנִי. רְאֵה, אֶת כָּל הוֹנִי הוֹצֵאתִי עַל מְסִבּוֹת וּמוֹתָרוֹת, יֵשׁ לִי קַבָּלָה עַל כָּל דָּבָר".

חָרָה אַפּוֹ שֶׁל הַשּׁוֹפֵט, וְהוֹרָה לְהַלְקוֹתוֹ בְּכִכַּר הָעִיר וּלְחָבְשׁוֹ בְּצִינוֹק.

צָעַק הַלָּהּ: "הֵיכָן הַצֶּדֶק? הֲרֵי אוֹתוֹ סוֹחֵר הוּצָא לְחָפְשִׁי".

הֵשִׁיב לוֹ הַשּׁוֹפֵט: "מֻשְחָת שֶׁכְּמוֹתְךָ! הַלָּהּ הִסְתַּבֵּךְ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ, עַל כָּרְחוֹ. אֲבָל אַתָּה עָשִׂיתָ זֹאת מֵרְצוֹנְךָ וּבְכַוָּנָה תְּחִלָּה".

הוּא הַדִּין כָּאן: יַעֲקֹב אָבִינוּ בָּרַח מִפְּנֵי עֵשָׂו, עַל כָּרְחוֹ יָצָא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִבֵּית הוֹרָיו. אֲבָל עֵשָׂו הָרָשָׁע, מִי הִכְרִיחוֹ לַחֲטֹא? יְקַבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ בִּמְלֹאוֹ.

נִלְמַד מִכָּאן לְגַבֵּינוּ, לְעַצְמֵנוּ: אִם לְעִתִּים, בְּלַחַץ הָעֲבוֹדָה וּבַעֲמַל הַפַּרְנָסָה, מִזְדַּמֵּן לָנוּ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בִּיחִידוּת, לֹא נוֹרֶה הֶתֵּר לְעַצְמֵנוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן כַּאֲשֶׁר הַלַּחַץ פּוֹחֵת. אִם בְּטִרְדוֹת יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ נִבְצָר מֵאִתָּנוּ לְהַקְדִּישׁ שָׁעוֹת לְתוֹרָה, אֲזַי לְפָחוֹת בְּבוֹא שַׁבָּת מְנוּחָה נְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל: "שַׁבָּת יַעֲשֶׂה כֻּלּוֹ תּוֹרָה" (תַּנָּא דְבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה א). וּכְפִי שֶׁפָּסַק מָרָן הַ'בֵּית יוֹסֵף' זַצַ"ל בְּשֵׁם הַיְּרוּשַׁלְמִי (אֹרַח חַיִּים רפח, ברמ"א רצ-ב), שֶׁהָעוֹסְקִים בִּמְלָאכָה כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, גְּדוֹלָה יוֹתֵר חוֹבָתָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּשַׁבָּת. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	מסעי תשס"ח
	הבטלה מביאה לידי שעמום
	"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" (יד-יד) זֶה נִשְׁמָע אוּלַי מוּזָר, כִּי מַעֲצָמָה שְׁלֵמָה תֵּצֵא לְמִלְחָמָה, מִילְיוֹנִים יְגֻיְּסוּ, מַעֲרָכוֹת יִנָּטְשׁוּ, וְכָל זֶה עַל מְנָת לִשְׁבֹּת אָדָם אֶחָד שֶׁלֹּא נָטַל חֵלֶק בְּכָל הַמְּאֹרָעוֹ "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד" (לב-ח) עַם יִשְׂרָאֵל מָצוּי בִּתְקוּפָה לֹא קַלָּה, תְּקוּפָה שֶׁהִיא אוּלַי מֵהַקָּשׁוֹת בְּתוֹלְדוֹתָיו. אָכֵן, מֵאָז וּמֵעוֹלָם רִחֲפָה עָלֵינוּ סַכָּנָה קִיּוּמִית, פְּעָמִים מִבְּחִינָה רוּחָנִית, כְּמוֹ - סַכָּנַת הַצְּדוֹקִים בִּימֵי בַּיִת שֵׁנִי, הַמִּינִים בְּשִׁלְהֵי הַתְּקוּפָה, הַפִילוֹסוֹפִים בְּתוֹר הַזָּהָב וְהַהַשְׂכָּלָה בָּעֵת הַחֲדָשָׁה; וּפְעָמִים מִבְּחִינָה גַּשְׁמִית - בִּימֵי הַחֻרְבָּן וְהַמֶּרֶד וּבִימֵי הַפּוֹגְרוֹמִים וְהַפְּרָעוֹת. הִתְיַחֵד דּוֹרֵנוּ - וּשְׁתֵּי הַסַּכָּנוֹת כְּאַחַת מְרַחֲפוֹת עַל רֹאשׁוֹ... הִתְבּוֹלְלוּת אֲיֻמָּה וְנִשּׂוּאֵי תַּעֲרֹבֶת בְּשִׁעוּר מַבְהִיל בַּפְּזוּרָה, נִתּוּק מִשָּׁרְשֵׁי הַיַּהֲדוּת בְּקֶרֶב הָעָם הַיּוֹשֵׁב בְּצִיּוֹן, וְסַכָּנָה קִיּוּמִית הַמְּרַחֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ כָּאן, כַּאֲשֶׁר שׂוֹנְאֵינוּ מְצֻיָּדִים בְּטִילִים הַמְּטַוְּחִים אֶת כָּל אַרְצֵנוּ, וּמִתְקָרְבִים לִיכֹלֶת גַּרְעִינִית. אֵיךְ לֹא נִירָא, כַּאֲשֶׁר יָרָא יַעֲקֹב אָבִינוּ מִפְּנֵי עֵשָׂו הַשּׁוֹעֵט לִקְרָאתוֹ וְאַרְבַּע מְאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. אֲבָל יַעֲקֹב יָדַע אֶת הַסּוֹד: לֹא עֵשָׂו מֵמִית אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית. "פָּחַד שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא". אוּלַי בְּעֶטְיָם שֶׁל הַחַטָּאִים תִנָּתֵן לְעֵשָׂו הָרְשׁוּת לַהֲרֹג, חָלִילָה. מִכָּךְ צָרִיךְ לְפַחֵד, הֵן מִן הַחֵטְא וְהֵן מֵעָנְשׁוֹ. וְעַל כֵּן, כָּל מִי שֶׁגּוֹרָלוֹ וְגוֹרַל מִשְׁפַּחְתּוֹ נוֹגֵעַ לְלִבּוֹ, וְגוֹרַל חֲמֵשׁ מְאוֹת רִבּוֹא יְהוּדִים לְנֶגֶד עֵינָיו, יִרְאֶה לְהוֹסִיף בַּמִּצְווֹת כְּמִשְׁקַל-נֶגֶד, לְהַטּוֹת אֶת הַכַּף לְטוֹבָה. כִּי זוֹ הַהֲגָנָה וְאֵין בִּלְתָּהּ. יַעֲקֹב אָבִינוּ שָׁב לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו עַל מְנָת לִפְגֹּשׁ אֶת אָבִיו הַצַּדִּיק. וְהִנֵּה דֻּוַּח לוֹ שֶׁעֵשָׂו אָחִיו הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ, וְאַרְבַּע מְאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. נֶחְרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ". אָמַר – אוֹמְרִים חֲזַ"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה עו-ב) – שֶׁמָּא תַּעֲמֹד לְעֵשָׂו זְכוּת כִּבּוּד אָב וָאֵם וּזְכוּת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁחָסְרוּ לִי עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים? אָמְנָם, עֵשָׂו מָלֵא וְגָדוּשׁ בַּעֲבֵרוֹת נוֹרָאוֹת. אֲבָל, חוֹשֵׁב יַעֲקֹב, גַּם אֲנִי אֵינִי מֻשְׁלָם... הָאֻמְנָם, הֲיֵשׁ מַה לְהַשְׁווֹת? דּוֹמֶה, שֶׁמְּשָׁלוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַ'בֶּן אִישׁ חַי' זַצַ"ל (בְּסִפְרוֹ "בֶּן אִישׁ חַיִל" ח"ד-יט) יַמְחִישׁ אֶת הַהֶבְדֵּל. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁבִּקֵּר בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְרָאָה שָׁם אָסִיר הַנֶּהֱנֶה מִתְּנָאִים מְשֻׁפָּרִים. תָּמַהּ. הִסְבִּירוּ לוֹ שֶׁזֶּהוּ סוֹחֵר מְהֻגָּן, תָּם וְיָשָׁר, שֶׁהִסְתַּבֵּךְ בַּעֲסָקָיו וְהַנּוֹשִׁים הִגִּישׁוּ כְּנֶגְדּוֹ תְּבִיעָה לְתַשְׁלוּם חוֹבוֹתָיו. כְּלָאוּהוּ עַד לַדִּיּוּן בְּעִנְיָנוֹ, וּכְשֶׁהַשּׁוֹפֵט יִוָּכַח שֶׁאָכֵן אֵין לוֹ בְּמַה לְשַׁלֵּם, הוּא יְשֻׁחְרַר וְיֻכְרַז כְּפוֹשֵׁט רֶגֶל. אוֹ אָז יִתְאַפְשֵׁר לוֹ לְשַׁקֵּם אֶת עֲסָקָיו מֵחָדָשׁ. שָׁמַע הַמְּבַקֵּר, וְהִשְׁתּוֹמֵם: הָאֻמְנָם כֵּן הוּא? אָדָם שֶׁלָּוָה כְּסָפִים וְאֵין בְּיָדוֹ לְפָרְעָם, נֶאֱסָר לִזְמַן קָצָר וּמְשֻׁחְרָר? אִם כֵּן, יַעֲשֶׂה כָּךְ אַף הוּא וְיִרְאֶה עוֹלָמוֹ בְּחַיָּיו. מֶה עָשָׂה? לָוָה כְּסָפִים מִכָּל הַבָּא לַיָּד, קָנָה סְחוֹרוֹת בְּהַקָּפָה וּמְכָרָן בַּחֲצִי הַמְּחִיר, וּבִזְבֵּז אֶת כָּל הַכֶּסֶף בְּהִלּוּלוֹת וּבְחִינְגָאוֹת עַד לַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה. אֲבָל דָּאַג שֶׁעַל כָּל הוֹצָאָה מֵהוֹצָאוֹתָיו יְקַבֵּל קַבָּלָה. בָּאוּ הַנּוֹשִׁים וְדָרְשׁוּ אֶת כַּסְפָּם. הֵשִׁיב: "אֵין לִי, בִּרְצוֹנִי לְהַכְרִיז עַל פְּשִׁיטַת רֶגֶל". תְּבָעוּהוּ לְדִין. אָמַר לַשּׁוֹפֵט: "אֵין לְךָ בְּרֵירָה, עָלֶיךָ לְשַׁחְרְרֵנִי. רְאֵה, אֶת כָּל הוֹנִי הוֹצֵאתִי עַל מְסִבּוֹת וּמוֹתָרוֹת, יֵשׁ לִי קַבָּלָה עַל כָּל דָּבָר". חָרָה אַפּוֹ שֶׁל הַשּׁוֹפֵט, וְהוֹרָה לְהַלְקוֹתוֹ בְּכִכַּר הָעִיר וּלְחָבְשׁוֹ בְּצִינוֹק. צָעַק הַלָּהּ: "הֵיכָן הַצֶּדֶק? הֲרֵי אוֹתוֹ סוֹחֵר הוּצָא לְחָפְשִׁי". הֵשִׁיב לוֹ הַשּׁוֹפֵט: "מֻשְחָת שֶׁכְּמוֹתְךָ! הַלָּהּ הִסְתַּבֵּךְ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ, עַל כָּרְחוֹ. אֲבָל אַתָּה עָשִׂיתָ זֹאת מֵרְצוֹנְךָ וּבְכַוָּנָה תְּחִלָּה". הוּא הַדִּין כָּאן: יַעֲקֹב אָבִינוּ בָּרַח מִפְּנֵי עֵשָׂו, עַל כָּרְחוֹ יָצָא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִבֵּית הוֹרָיו. אֲבָל עֵשָׂו הָרָשָׁע, מִי הִכְרִיחוֹ לַחֲטֹא? יְקַבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ בִּמְלֹאוֹ. נִלְמַד מִכָּאן לְגַבֵּינוּ, לְעַצְמֵנוּ: אִם לְעִתִּים, בְּלַחַץ הָעֲבוֹדָה וּבַעֲמַל הַפַּרְנָסָה, מִזְדַּמֵּן לָנוּ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בִּיחִידוּת, לֹא נוֹרֶה הֶתֵּר לְעַצְמֵנוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן כַּאֲשֶׁר הַלַּחַץ פּוֹחֵת. אִם בְּטִרְדוֹת יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ נִבְצָר מֵאִתָּנוּ לְהַקְדִּישׁ שָׁעוֹת לְתוֹרָה, אֲזַי לְפָחוֹת בְּבוֹא שַׁבָּת מְנוּחָה נְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל: "שַׁבָּת יַעֲשֶׂה כֻּלּוֹ תּוֹרָה" (תַּנָּא דְבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה א). וּכְפִי שֶׁפָּסַק מָרָן הַ'בֵּית יוֹסֵף' זַצַ"ל בְּשֵׁם הַיְּרוּשַׁלְמִי (אֹרַח חַיִּים רפח, ברמ"א רצ-ב), שֶׁהָעוֹסְקִים בִּמְלָאכָה כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, גְּדוֹלָה יוֹתֵר חוֹבָתָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּשַׁבָּת. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)