Otzarot-Article

אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה צִפּוֹר לֹא צִיְּצָה, עוֹף לֹא פָּרַח, שׁוֹר לֹא גָּעָה. מַלְאָכִים לֹא עָפוּ, שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ שִׁירָה. הַיָּם לֹא סָעַר וְגָעַשׁ, הַבְּרִיּוֹת לֹא דִּבְּרוּ, אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחְרִישׁ, וְיָצָא הַקּוֹל: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ".

תּוֹפָעָה זוֹ, אוֹמְרִים חֲזַ"ל, נִשְׁנְתָה פַּעַם נוֹסֶפֶת, בָּעִמּוּת שֶׁהָיָה בֵּין אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִנְבִיאֵי הַבַּעַל. וְהוֹדִיעוּנוּ חֲזַ"ל, שֶׁכַּאֲשֶׁר קָרְאוּ עוֹבְדֵי הַבַּעַל לֶאֱלִילָם, "מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִדְמִים אֶת הָעוֹלָם וְהִשְׁתִּיק עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה בְּרִיָּה בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה'. שֶׁאִם הָיָה מִישֶׁהוּ מְדַבֵּר - הָיוּ אוֹמְרִים: הַבַּעַל עֲנֵנוּ. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁדִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי, הִשְׁתִּיק אֶת כָּל הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין חוּץ מִמֶּנּוּ!" (שְׁמוֹת רַבָּה כט-ט)

אִלּוּ קִרְקֵר תַּרְנְגוֹל כַּאֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ עוֹבְדֵי הַבַּעַל שֶׁתֵּרֵד לָהֶם אֵשׁ - אַף שֶׁלֹּא הָיְתָה יוֹרֶדֶת לָהֶם אֵשׁ, וְאַף שֶׁהָיְתָה יוֹרֶדֶת אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבְּחוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא - לֹא הָיוּ קוֹרְאִים "ה' הוּא הָאֱלֹקִים".

מַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁאָמְנָם לֹא הוֹרִיד הַבַּעַל אֵשׁ, אֲבָל הֲרֵי מִישֶׁהוּ קִרְקֵר...

וּבְמַתַּן תּוֹרָה, אִלּוּ פָּרַח עוֹף כַּאֲשֶׁר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", הָיוּ אוֹמְרִים: "הוֹ, אָמְנָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קַיָּם, אֲבָל גַּם עוֹף פָּרַח"...

זֶה מַזְכִּיר אֶת הַסִּפּוּר עַל הַפִּיל שֶׁשָּׁעַט בַּמִּדְבָּר. לְיָדוֹ רָץ עַכְבָּר קָטָן. הִבִּיט הָעַכְבָּר לְאָחוֹר, וְאָמַר לַפִּיל בְּסִפּוּק: "הֵי, הֲרוֹאֶה אַתָּה כַּמָּה אָבָק הֶעֱלִינוּ?!"...

מַצְחִיק? לֹא כָּל כָּךְ.

אָדָם יוֹצֵא לַעֲבוֹדָתוֹ. הוּא יוֹדֵעַ כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרָאוֹ וִיצָרוֹ; כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר עַל בְּרִיאוּתוֹ. הוּא שֶׁמְּחוֹנֵנוֹ בְּדַעַת וּתְבוּנָה, הוּא הַנּוֹתֵן בְּמוֹחוֹ רַעְיוֹנוֹת בְּעִנְיְנֵי עֲסָקָיו, מַעֲנִיק לוֹ אֶת הַחֵן, מְזַמֵּן לוֹ אֶת הַהִזְדַּמְּנֻיּוֹת, "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דְּבָרִים ח-יח). כְּשֶׁמִּתְבּוֹנְנִים בְּכָךְ, אֵין מִלִּים לְהוֹדוֹת לוֹ עַל חֲסָדָיו. וְעִם כָּל זֹאת, הֲרֵי אָדָם הַמַּצְלִיחַ בַּעֲסָקָיו מָלֵא בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן עַצְמִית מֻפְלֶגֶת: הוּא הִצְלִיחַ! בִּתְבוּנָתוֹ, בְּיָזְמָתוֹ, בְּתִחְכּוּמוֹ, בִּמְיֻמָּנוּתוֹ. הוּא טוֹפֵחַ לְעַצְמוֹ עַל הַשֶּׁכֶם. אָמְנָם "הַשִּׁיר וְהַשֶּׁבַח לְחַי עוֹלָמִים", אֲבָל גַּם אֲנִי עָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ. הַאִם זֶה אֵינוֹ מַזְכִּיר לָנוּ אֶת הַסִּפּוּר עַל הַפִּיל וְהָעַכְבָּר? לֹא, אֵין זֶה דּוֹמֶה. כִּי שָׁם רָץ הָעַכְבָּר לְצַד הַפִּיל, וְגַם הוּא הֶעֱלָה כַּמָּה גַּרְגְּרֵי אָבָק. אֲבָל כָּאן, "רָכַב" הָאָדָם עַל פְּעֻלַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶת הַכֹּל חַיָּב הוּא לוֹ. אֲבָל כָּזֶה הוּא הָאָדָם. יְצוּר מוּזָר. לָכֵן מְבִינִים אָנוּ מַדּוּעַ לֹא פָּרַח עוֹף בְּמַתַּן תּוֹרָה. מַדּוּעַ לֹא נִתַּן כָּל פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר שֶׁהָיָה עוֹד מַשֶּׁהוּ אוֹ עוֹד מִישֶׁהוּ.

רַק "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

"שֶׁאֵין חוּץ מִמֶּנּוּ!"

נִצְטַוֵּינוּ לִזְכֹּר לָעַד אֶת מַעֲמַד הַר סִינַי, מַעֲמַד קַבָּלַת הַתּוֹרָה. אֶת הִתְגַּלּוּת הַבּוֹרֵא לְעַמּוֹ. אֲבָל עָלֵינוּ לָדַעַת, שֶׁכְּדֵי לִזְכֹּר זֹאת - חַיָבִים אָנוּ לְהַשְׁתִּיק אֶת כָּל הַקּוֹלוֹת הָאֲחֵרִים הַהוֹמִים בְּאָזְנֵינוּ, הַ"מִתְחָרִים" כִּבְיָכוֹל עַל תְּשׂוּמַת לִבֵּנוּ, הַקּוֹרְאִים "גַּם אֲנַחְנוּ פֹּה".

חַיָּבִים לָדַעַת שֶׁהַכֹּל מִתְגַּמֵּד, נָמוֹג, מִתְנַדֵּף, אֶל מוּל הַהִתְגַּלּוּת הָאֱלוֹקִית: "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	מסעי תשס"ח
	הבטלה מביאה לידי שעמום
	"וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי ה'" (ג-טז) סָח יְהוּדִי תּוֹשַׁב תֵּל אָבִיב: לִפְנֵי כִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה רַבִּי אֶחָד הֲדוּר פָּנִים, הָרַבִּי מִוִּישֶׁוֶא זַצַ"ל, מְטַיֵּל בְּכָל יוֹם לִפְנוֹת עֶרֶב בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד בְּתֵל אָבִיב אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה צִפּוֹר לֹא צִיְּצָה, עוֹף לֹא פָּרַח, שׁוֹר לֹא גָּעָה. מַלְאָכִים לֹא עָפוּ, שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ שִׁירָה. הַיָּם לֹא סָעַר וְגָעַשׁ, הַבְּרִיּוֹת לֹא דִּבְּרוּ, אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחְרִישׁ, וְיָצָא הַקּוֹל: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ". תּוֹפָעָה זוֹ, אוֹמְרִים חֲזַ"ל, נִשְׁנְתָה פַּעַם נוֹסֶפֶת, בָּעִמּוּת שֶׁהָיָה בֵּין אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִנְבִיאֵי הַבַּעַל. וְהוֹדִיעוּנוּ חֲזַ"ל, שֶׁכַּאֲשֶׁר קָרְאוּ עוֹבְדֵי הַבַּעַל לֶאֱלִילָם, "מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִדְמִים אֶת הָעוֹלָם וְהִשְׁתִּיק עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה בְּרִיָּה בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה'. שֶׁאִם הָיָה מִישֶׁהוּ מְדַבֵּר - הָיוּ אוֹמְרִים: הַבַּעַל עֲנֵנוּ. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁדִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי, הִשְׁתִּיק אֶת כָּל הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין חוּץ מִמֶּנּוּ!" (שְׁמוֹת רַבָּה כט-ט) אִלּוּ קִרְקֵר תַּרְנְגוֹל כַּאֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ עוֹבְדֵי הַבַּעַל שֶׁתֵּרֵד לָהֶם אֵשׁ - אַף שֶׁלֹּא הָיְתָה יוֹרֶדֶת לָהֶם אֵשׁ, וְאַף שֶׁהָיְתָה יוֹרֶדֶת אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבְּחוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא - לֹא הָיוּ קוֹרְאִים "ה' הוּא הָאֱלֹקִים". מַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁאָמְנָם לֹא הוֹרִיד הַבַּעַל אֵשׁ, אֲבָל הֲרֵי מִישֶׁהוּ קִרְקֵר... וּבְמַתַּן תּוֹרָה, אִלּוּ פָּרַח עוֹף כַּאֲשֶׁר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", הָיוּ אוֹמְרִים: "הוֹ, אָמְנָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קַיָּם, אֲבָל גַּם עוֹף פָּרַח"... זֶה מַזְכִּיר אֶת הַסִּפּוּר עַל הַפִּיל שֶׁשָּׁעַט בַּמִּדְבָּר. לְיָדוֹ רָץ עַכְבָּר קָטָן. הִבִּיט הָעַכְבָּר לְאָחוֹר, וְאָמַר לַפִּיל בְּסִפּוּק: "הֵי, הֲרוֹאֶה אַתָּה כַּמָּה אָבָק הֶעֱלִינוּ?!"... מַצְחִיק? לֹא כָּל כָּךְ. אָדָם יוֹצֵא לַעֲבוֹדָתוֹ. הוּא יוֹדֵעַ כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרָאוֹ וִיצָרוֹ; כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר עַל בְּרִיאוּתוֹ. הוּא שֶׁמְּחוֹנֵנוֹ בְּדַעַת וּתְבוּנָה, הוּא הַנּוֹתֵן בְּמוֹחוֹ רַעְיוֹנוֹת בְּעִנְיְנֵי עֲסָקָיו, מַעֲנִיק לוֹ אֶת הַחֵן, מְזַמֵּן לוֹ אֶת הַהִזְדַּמְּנֻיּוֹת, "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דְּבָרִים ח-יח). כְּשֶׁמִּתְבּוֹנְנִים בְּכָךְ, אֵין מִלִּים לְהוֹדוֹת לוֹ עַל חֲסָדָיו. וְעִם כָּל זֹאת, הֲרֵי אָדָם הַמַּצְלִיחַ בַּעֲסָקָיו מָלֵא בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן עַצְמִית מֻפְלֶגֶת: הוּא הִצְלִיחַ! בִּתְבוּנָתוֹ, בְּיָזְמָתוֹ, בְּתִחְכּוּמוֹ, בִּמְיֻמָּנוּתוֹ. הוּא טוֹפֵחַ לְעַצְמוֹ עַל הַשֶּׁכֶם. אָמְנָם "הַשִּׁיר וְהַשֶּׁבַח לְחַי עוֹלָמִים", אֲבָל גַּם אֲנִי עָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ. הַאִם זֶה אֵינוֹ מַזְכִּיר לָנוּ אֶת הַסִּפּוּר עַל הַפִּיל וְהָעַכְבָּר? לֹא, אֵין זֶה דּוֹמֶה. כִּי שָׁם רָץ הָעַכְבָּר לְצַד הַפִּיל, וְגַם הוּא הֶעֱלָה כַּמָּה גַּרְגְּרֵי אָבָק. אֲבָל כָּאן, "רָכַב" הָאָדָם עַל פְּעֻלַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶת הַכֹּל חַיָּב הוּא לוֹ. אֲבָל כָּזֶה הוּא הָאָדָם. יְצוּר מוּזָר. לָכֵן מְבִינִים אָנוּ מַדּוּעַ לֹא פָּרַח עוֹף בְּמַתַּן תּוֹרָה. מַדּוּעַ לֹא נִתַּן כָּל פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר שֶׁהָיָה עוֹד מַשֶּׁהוּ אוֹ עוֹד מִישֶׁהוּ. רַק "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. "שֶׁאֵין חוּץ מִמֶּנּוּ!" נִצְטַוֵּינוּ לִזְכֹּר לָעַד אֶת מַעֲמַד הַר סִינַי, מַעֲמַד קַבָּלַת הַתּוֹרָה. אֶת הִתְגַּלּוּת הַבּוֹרֵא לְעַמּוֹ. אֲבָל עָלֵינוּ לָדַעַת, שֶׁכְּדֵי לִזְכֹּר זֹאת - חַיָבִים אָנוּ לְהַשְׁתִּיק אֶת כָּל הַקּוֹלוֹת הָאֲחֵרִים הַהוֹמִים בְּאָזְנֵינוּ, הַ"מִתְחָרִים" כִּבְיָכוֹל עַל תְּשׂוּמַת לִבֵּנוּ, הַקּוֹרְאִים "גַּם אֲנַחְנוּ פֹּה". חַיָּבִים לָדַעַת שֶׁהַכֹּל מִתְגַּמֵּד, נָמוֹג, מִתְנַדֵּף, אֶל מוּל הַהִתְגַּלּוּת הָאֱלוֹקִית: "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)